"לכל אחד יש גורל", ככה אמא אומרת.
מין גלגל של חיים שכתובים מלמעלה, מין דרך שידועה כבר מראש.
והאמת זה נשמע די הגיוני, הכל משחק על פי הגורל.
אבל מצד שני, מה איתנו?
האדם לא יכול לבחור? לשנות? להחליט החלטות?
אולי לשנות את הגורל של עצמו?
גם זה נשמע הגיוני.
אז מה? זה בעצם מן שילוב של שניהם?
האדם וגורלו, בדגש על האדם בפרט.
או שאולי זה בעצם האלוהים הזה שכולם מדברים עליו?
לא... לא נראה לי...
אז מה זה? כי הרי חייבים למצוא משהו להאמין בו..
מה... להאמין בעצמי? הרי זה כבר מקרה אבוד...
אבל מה כן? אולי במוות?
טוב, זה לא ממש דבר שאמורים להאמין בו, פשוט לא נשמע לי שפוי
במיוחד, אבל כשחושבים על זה גם אני לא ילדה שפויה במיוחד...
טוב נו, נוותר על זה, לא מתאים.
אז... אולי באסטרולוגיה? לא יודעת... לא מדברים אליי כל
הקשקושים הפסיכולוגיים האלה.
טוב... נראה לי שאני פשוט אמשיך לחפש את הדבר הזה עד שאני אמצא
אותו, וכמובן שאני תמיד פתוחה להצעות. ובינתיים אני אשאר עם
הגורל הזה, ואהרהר לי בדבר הגורל שלי... או שאולי... הגורל
האכזר שלי?