[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי צמח
/
רומן עם העכבר העילאי

תמיד קנאתי במר מיקי מאוס. שרביט בידו, כובע קוסמים לראשו
הענק, מיני היפהפייה לצידו, וזאת בנוסף לחיוך התמידי הפרוס על
פניו, חיוך עילאי.  
כשהלכתי במרכז המסחרי, אותו לא ציפיתי לפגוש. ראיתי אותו מאחור
- גופו השחור-לבן, הליכתו המוזרה, אך כובעו המנצנץ היה זה
שהסגיר אותו. התחלתי להגביר צעדים, הייתי חייבת לראות את פניו.
ידעתי שאצפה שוב בחיוך העילאי. הגעתי כבר למצב הזה של בין
הליכה לריצה בשביל לחזות בחיוך המפורסם, אך התבדיתי. כל שראיתי
היו עיניים דומעות. אלו לא היו דמעות סתם, אלא דמעות של גבר.
הצגתי עצמי כמעריצה מושבעת, תחילה האדים אך שניות אחר כך התחיל
לשתף אותי בבעיות הזוגיות שלו ושל מיני. פתאום הוא לא היה סתם
דמות עם הליכה מוזרה, הוא היה גבר עם הליכה מוזרה. התחברתי
אליו, הבנתי אותו, והוא, בדרכו המצוירת, הבין אותי כמו ששום
דמות-גבר לא הבינה אותי.
נפגשנו כל יום, אני והוא. היה מוזר לחלוק רגעים עם מישהו
שחשבתי שידעתי עליו הכל. יום אחד נשק לי, והרגשתי קרוב-קרוב את
רגליו הגדולות והצהובות. מזווית העין ראיתי את הכובע שסימל לי
כל כך הרבה יוקרה במשך שנים.
ידעתי שמיני ישבה בבית הסוכריות המשותף שלהם וחיכתה לו. לא
הפריע לי העניין עם מיני, רציתי את היצור המוזר הזה שגדלתי על
סרטיו. זה נראה לי, בדרך מעוותת, סגירת מעגל. באתי הביתה די
מרוצה. הרמתי כמה טלפונים של גאווה על החבר החדש, כמו שעשיתי
בתיכון, כשיצאתי עם עומר שלום, אך איש לא האמין לי. רק אז
התפניתי והתיישבתי במעין שלווה וקצת אכזבה על החברים שהטילו בי
ספק, מול המחשב נכנסתי לאתרים בשביל ללמוד על החבר החדש
וגיליתי את הדבר הנורא מכל, דבר שממנו לא התאוששתי. מיקי, אותו
בחור עם רגליים קצרות כובע קוסמים וחיוך משגע, בן 75. אז נפל
לי האסימון, הייתי מוכנה להרוס את הבית שגדלתי בתוכו כילדה
בשביל איזה ריגוש מיני ועוד עם קשיש עם רגליים צהובות?!
כל כך כאב לי לסיים את הקשר הזה, קשר שראיתי כקסום כמו אותם
סרטים ישנים. נזכרתי שעוד כשהיו בשחור-לבן היו נוצצים כאלו.
מין אידיליה שאפילו "המומינים" לא הצליחו לחדש.

לאחר שגמרנו את הקשר, בשל גילו המופלג וחזרתי מהמרקע הקטן
לחיים הגדולים והאמיתיים, זפזפתי בערוצים עם מירי ,אחיינית
שלי, וראיתי את מיני בבית המרשמלו שלהם מחכה למיקי.
רק אני ידעתי איפה הוא, אותו מיקי עם החיוך העילאי, מטה הקסמים
בידו וכובע לראשו, כאב לי לדעת איפה הוא, שהוא בעצם מספק לעצמו
ריגושים זולים עם מישהי שיכולה להיות הנכדה שלו.
שסביר להניח שלו לא ידעתי הייתי חושבת שהוא במכולת או עצר לרגע
לקנות למיני פרחים, אך ידעתי, ידעתי שאותו אביר תקשורתי, שאותו
מלך רייטינג בלתי מעורער בוגד באשתו. כאב לי לדעת איפה הוא
ורציתי לספר לחברים אך נזכרתי שלא האמינו בקשר עוד בהתחלה,
חשבתי אפילו לפנות למירי אך אז קלטתי שהמעמסה הרגשית הזאת כבדה
לבת 4, הרגשתי שאני סובבת סביב עצמי וכעסתי על אותו עכבר שניפץ
לי ילדות שלמה.  
יום אחד מירי מלמלה משהו בעודה מזילה דמעה, דמעות קטנות של
ילדים, "בדיסני החליטו להרוג את מיקי", חיפשתי סגירת מעגל משהו
שיסגור לי את תקופת הילדות שהייתה כל כך נוצצת בזכות מיקי, הנה
סגירת המעגל שביקשתי, תהיתי אם גם בדיסני גילו שבגד ולכן
הורגים אותו, חשבתי על זה שתי דקות אם ידעו או לא, בשאר הזמן
פשוט שמחתי והודיתי למר דיסני שעשה לי את העבודה והרג את העכבר
העילאי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אוכל זה אחד
מאבות המזון.
(ד.ב. 1996)


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/5/04 18:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי צמח

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה