אנחנו ילדים במגרש כדורסל. משעמם.
דורן המונגולואיד מהמוסד, יוצא לטיול אחר הצהריים שלו.
מיד אנחנו סביבו, מחקים את לשונו הצבה, דיבורו הכבד, ואת עיניו
המפלבלות.
דורון תגיד "דורון מפגר", מבקש ממנו מישהו.
דורון נעתר. במאמץ רב הוא מוציא מפיו את המלים "דורון מפגר".
צחוקנו הפרוע המשוחרר, מהדהד בין קירות הואדי.
אנחנו נערים בשיעור ביולוגיה. לתפוח אדמה, כתוב בספר, יש 48
כרומוזומים, שניים יותר מלאדם. המורה משתמש בזה כדוגמא לכך
שמספר הכרומוזומים אינו קובע את המורכבות הגנטית.
איזה ליצן מהשורה האחורית צועק שלמונגולואיד יש ארבעים ושבעה
כרומוזומים. בהפסקה מרוח הלוח באותיות קידוש לבנה "מונגולואיד
שואף לתפוח אדמה". חיוכנו נמתח מאוזן לאוזן.
אנחנו זוג, לא צעיר, בדיקת מי השפיר ניתנת בחינם.
הבדיקה חיובית בממצאיה ושלילית בתוצאותיה. מונגולואיד.
לא צחקנו, לא חייכנו, רק הרהרנו והפלנו.
נכתב בקיצור לסדנה ה-44 , תודה ליעלה הלעי על הערותיה שם,
למרות שלא את כולן קיבלתי, תודה לאחיעד שנתן בלי ידיעתו שם
ליצירה הזו. |