טוב אז את סיפורי החלטתי לרשום ביום שבת סוער וגשום לאחר
שהבנתי שהדברים אותם רושם אני עכשיו יכולים להיות העדות
האחרונה של עמי ומדינתי ואולי הזיכרון האחרון עלי האדמות למשהו
שפעם היה טוב.


בחוץ התחוללה סופת רוחות אשר לוותה בגשמים בלתי פוסקים שכמותם
לא נראו מזה מספר שנים והחריבה את כל אשר עמד בדרכה.
אנשים התחילו להבין שהרבה אין מה לעשות בחוץ ומי שלא הבין
הבין את זה עוד יותר מהר כאשר חשב עצמו לאמיץ ויצא לרחובותיה
הריקים אשר נראו יותר כנחלים ענקים של מים, בוץ וכל אשר עמד
בדרכם.
אנשים התחילו לחיות בפחד וחרדה באשר לגורלם, כל אדם ואדם לעצמו
וכל משפחה ומשפחה לעצמה אוגרים ומצפים לסוף שיהיה טוב כמובן.
כך נהיה שממדינה בעלת מחסור במים ועל סף מצב חירום הפכנו
לים-דינה, באותה שעה בדיוק התכנסה ועידה יוצאת דופן אי שם
במרכד הארץ אשר תפקידה היה למצוא פתרון לבעית הרוחות והגשמים
אשר לא פסקו מזה מספר שבועות כאילו מישהו מלמעלה נותן לנו את
ההקצבה של המים למאה השנים הבאות.
הרבה הם לא יכלו לעשות אך דבר אחד היה חשוב להם לא פחות מאיתני
הטבע וזה היה העם אשר יצגו ואשר החל להיכנס לפניקה ולחרדות
באשר להמשכו על כדור הארץ.
עם אשר שרד את כל המכות האפשריות הן מבחוץ והן מבפנים עם אשר
היה מוכן לוותר על הכל מבלי להסס פעמיים רק בכדי שיראה את בניו
ונכדיו ואת שאר דורותיו חיים בשלווה ושלום ללא כל הפרעה מגורמי
חוץ ופנים אשר גבו קורבנות רבים מאותו עם.
אותה אימה אשר החלה לשלוט בארץ הביאה מספר אנשים לסף טירוף
ושיגעון ואת שאר העם חזרה אחורה לימי העבר השחורים בו היו
מאשימים איש את רעהו בכול דבר ובכול אסון אשר היה נופל בחלקם
ולצערי לאחר מספר שנים ארוכות אנו בדרכינו חזרה לאותם שנים
אפלות.
כבר בעיתונים ניתן היה לראות האשמות כנגד כל העולם וכנגד אזרחי
המדינה, תחילה הואשמו אנשי הדת והרוח שתפילותיהם למים הם אלו
אשר הביאו את האסון הזה עלינו אך לאחר השבוע השני ולאחר שאנשים
החלו להישתעמם מהאשמות אלו החלו האשמות חדשות כלפי המדינות
סביבנו כאילו לא מספיק המצב עכשיו שצריך להוסיף לזה את המשברים
העומדים ליפול עם שכנותינו, אופס בחוץ נשמעה נפילה של עוד עץ
עתיק יומין שקרס אני ניגש לחלון ומגלה שהוא נפל על גג הבית
הסמוך ומיד מתחילות הזעקות לעזרה של יושבי הבית שנפגע להדהד
בין קולות הרוח והגשם, בכול יום אחר ההיתי יוצא החוצה ובעזרת
שאר דיריי הרחוב ההינו עוזרים להם כמו שהיה עד לפני חודש
כשהכול היה ורוד ונורמלי אך במצב הנוכחי הדבר לא מעשי גם כוחות
ההצלה אשר נחשבו לטובים ביותר לא יחלו להגיע ולסייע וכך נותר
להמתין בבית ולקוות שהעץ הבא או האסון הבא לא יפול על ביתי.
בינתים הזעקות לעזרה נדמו כנראה שהבינו שהם לעצמם ואין אף אחד
אשר יוכל לעזור להם עצוב אך גם אותו עם אשר עקב עברו הקשה שם
למטרה את העזרה לכל מי שאי פעם היה נזקק לה לא יכול היה לעזור
לעצמו בשעה כואבת זו.
החדשות של 22:00 עכשיו ברדיו, בטלויזיה כבר מזמן לא ניתן לצפות
לא כי אין מה לראות אלא שהאנטנות עפו להן כבר בשבוע הראשון
לתחילת הסופה כך שהרדיו היה האמצעי היחידי שקישר בין כל תושבי
המדינה לשלטונם שהיה נחשב עד לפני חודש לטוב ביותר מאז עצמאותה
של המדינה אך בתקופה זו היה נידמה שנעלם והיה מופיע לו לפעמים
כל שעה עגולה בחדשות או נזכרתי החדשות! טוב אז הן נפתחו במבזק
מיוחד שבו הוכרז על מצב חירום במדינה לא שחידשו לנו משהו רק
כרגיל עשו אותו באיחור בהמשך נאם יו"ר הועידה והמליץ לא לצאת
מהבית עד יחלוף זעם ושלא ידוע בדיוק מתי יחלוף.
החדשות נסתיימו והחלו לנגן ברדיו את אותם שירי העצב שהיו
משמיעים לפני מספר שנים כאשר אותם גורמי חוץ ניסו להביא סוף
לקיומנו ולתהליך שהיה אמור להביא עלינו את השקט והשלווה לו
יחלנו.


השעה 22:20 אני יושב חושב וכותב האם זהו גורל עמי אשר היה שרוי
כל אותם שנים עברו במלחמות על קיומו ולאחר שכבר הגיע לאותם ימי
שלווה אשר חיפש כל חייו,
בא עלינו הפגע הרע הזה ומאיים להשמידנו, דבר זה מחזיר ומעמיד
את השאלה שעולה כמעט בכול מקום מאז היווצרות האנושות האם אנו
צריכים לשלוט בחיינו ולעשות הכול כדי להגיע לחיים שלווים
ושקטים חיים ללא דאגות, כאשר מה שלא הספקנו היום נעשה מחר כי
שום דבר כבר לא מהווה איום לקיומנו או פשוט לתת לחיים לשלוט
בנו ופשוט לחיות את השניה הדקה והשעה של חיינו ולהשתדל לעשות
הכול מהר כי אף אחד לא יודע  בדיוק מה יעלה בגורלו כעבור שניה
או יממה.
האם אני הספקתי לעשות כל מה שחלמתי עליו אי פעם? האם קיימתי את
כל הבטחותי האם אמרתי לאנשים הקרובים אלי את אשר על ליבי?
האם אני אספיק לעשות משהו מכל זה ?!?
ופתאום עוד עץ קורס הפעם זה קרוב מאוד אני ניגש לחלון...