זה עומד לי על קצה הלשון,
תחושה מוזרה עם חשק לישון,
שקיעה עמוקה בתוך מחשבה
שתמיד עושה לי רע.

אני סובב סביב עצמי,
מנסה לקחת בקלות
אך תמיד נוצרת בי תלות,
תלות לחום שעוטף את הלב
ומקל על הדרך מלאת הכאב,
אפשרי לשאול מתי
אך לא יהיה בכך די.

הכישלון בלקטוף את הפרי הנכסף
מעמיד אותי על איזשהו סף,
המחשבה שאני כזה לערך
נובעת מהתעסקות הסביבה בערך,
ערך חיצוני עם משמעות מינית
שתמיד מסיט ראיה ראשונית.

צועד לעבר אגם האושר
ופושט את בגדי,
מימיו הקרים מרחיקים את רגליי,
האומץ להכנס לא חזק דיו
בכדי שאקפוץ ואשחה אל תוך תוכו.