יער שחור עוטף את גופי
השמש מחממת את כולם
רק לי קר, קר מאוד
משב רוח מקפיא את לבי.
צווחת דרורים מנפצת את הקפוא
הרבה רסיסי לב מוכרים ניתזים על הקרקע
קרן אור קטנה מרחמת
מחזירה שמחה לחיי
מחבקת, מלטפת, תישארי.
היא לא נשארת.
הערפל שבי בולע אותה לתוכו.
היא בורחת וכושלת
תשמרי על קשר, אני צועקת.
היא גוססת וגוועת.
אני לא מצפה לתשובה,
רק שתמסור קצת רחמנות לאלוהים
לא תזיק לו מידת מה של זה...
אהבה לעולם, אהבה לאדמה
אני חוזרת אליה בטקס צנוע
מתקפלת מתכווצת וחודרת
אל תוכה באהבה.
משהו שמצאתי בפנקס רב תכליתי מגיל 15... |
