אני רוצה לשמור עליך ולהגן.
אני לא רוצה שתיפגע, אני נהנית בחברתך.
להעביר את השעות שלי איתך, בשיחה, בדיון, בלילות הקרירים.
כן, אותם לילות קרירים שהיינו יושבים שם על הסלע הגדול
ומדברים,
לא משנה על מה ולא משנה כמה זמן עבר.
אני לא רוצה שתחשף לכל הרוע שיש בעולם הזה,
אני לא רוצה שתחווה את מה שאני כבר חוויתי,
אני יודעת איך זה להרגיש אבודה, להרגיש שדוחקים אותי הצידה.
אינני יודעת כיצד לבקש ממך,
לבקש שתפסיק להרע לך.
אם זה היה תלוי בי,
הייתי נמצאת איתך בכל דקה ספורה,
בכל מקום ובכל זמן.
אם זה היה תלוי בי,
היית נמצא עכשיו איתי, ולא איתה.
לא אסלח לעצמי אם אאבד אותך לעד,
לא אסלח לך אם תוותר עליי.
ובמבט אחורנית אני רואה את כל הטוב שלנו.
את כל הרגעים, השניות, המילים, הלחישות ואת הלילות הקרירים.
כן, אותם לילות קרירים שהיינו יושבים שם על הסלע הגדול
ומדברים,
לא משנה על מה ולא משנה כמה זמן עבר.
אם זה היה תלוי בי,
הייתי נמצאת איתך בכל דקה ספורה,
בכל מקום ובכל זמן.
אם זה היה תלוי בי,
היית נמצא עכשיו איתי, ולא איתה.
אבל כנראה שזה לא תלוי בי,
ואומרים שהזמן מרפא את הכל.
נתראה אולי מחר,
אולי מחרתיים, ואולי אפילו בעוד שנתיים.
אולי מלמעלה אולי מלמטה,
זה כבר לא תלוי בי...
7.12.05
|