המים שוב שרים לך שיר קינה על שאיבדת
ואת רוצה לאבד את עצמך בתוכם ולשכוח שהם ואת נפרדים
והמים העצובים מציפים אותך
והם בתוכך, יוצאים כדמעות שזולגות מכולך ונספגות בך שוב ושוב
והגוף המושלם שלך ספוג בנהר והנהר ספוג בך ואתם אחד, מתמזגים,

ואת ערומה אל מול השמש שזוהרת על המים,
כבולה בחופש של הנהר והאדמה כבר לא קיימת
והים משחרר אותך להיות מי שאת-
מלכת המלח.
ואת עיוורת ושוכחת שמלבדך יש עוד
ואת ספוגה באהבתך
וכולך מלאה ומתפוצצת
ושוכחת שמישהוא נמצא שם.
את יפה כמו האושר וכואבת כמו הנצח
את שוכחת שאסור לך, שהפחדים שלך מרכיבים אותך כמו פאזל
ושאת הם והם המושלים בך מחוץ למים
ואת נסחפת בתוך המים והמים בתוכך
ושוכחת את שאת ואת שהם
והם מעליך מסתכלים כמה שאת פשוטה
וכולם שייכים למים עד שהמים ישחררו אותם להיות אנשי אדמה
ואת נוסעת עם המים למקום שלא היית בו
והכל שקט עד ששומעים את היופי ואת השמחה
ואת שוכחת שאת מזמן כבר לא מפסיקה לבכות.