אני זוכר את צחוקך העשיר, את שמחתך המדבקת,
ואיך אפשר לשכוח את חיוכך העמוק
אך הכל נראה כאילו זה היה אגדה ולא עוד...
האם ספרת את הדמעות שזלגו מעינייך,
רבות הן עד מאוד, חריצים רבים מכסים את לחייך,
רבות הן הדמעות הזולגות על פנייך
האם עצרת לרגע לחשוב כמה זמן הן כבר זולגות
חלומות זולגים בתוך דמעותייך
אך אין אפילו בשמיים כל-כך הרבה כוכבים.
אין עוד פרחים בשיערך כי את אינך נאמנה למה שהיית
ואת מבקשת להיות חופשייה,
אך את בוכה ולא צוחקת עוד, אולי הגיע הזמן שתביטי לתוך עצמך.
אני זוכר את צחוקך העשיר, את שמחתך המדבקת,
את ללבך הרחב, אך כנראה שאת שכחת הכל,
למה אינך מחייכת כמו שחייכת פעם? |
