כל-כך אבסורד לגור פה. ארץ מאבסרדת יושביה. היום הייתי בים
המלח. מקום אבסורדי לכשלעצמו, אך זו לא הנקודה. בעודי צופה
בשלל השוות שנכחו באיזור, חצי עירומות, אך פגועות מאוד כשמישהו
מפשיט אותן במבטו, יצא לי לראות איש, בעל חזות מזרחית, מבוגר
מעט, משוחח בדרך מאוד לא יאה לשיחה נעימה, בצעקות וכדומה עם
זוג בעלי חזות מזרחית אף הם. עכשיו, עוד לפני שניסיתי להבין על
מה השיחה, היה ברור לי שזה על הקיפוח העדתי בארץ. האזנתי
לתענותיו, וממש לא הבנתי מה הוא רוצה. יש לו בת יפהפיה, אוטו
מכובד ביותר, אני מניח שגם מקצוע מכובד, וכאן זה הזכיר לי
ויכוח של דודיי מצד אמי, עם אבי ואחי הגדול. עכשיו זה זמן טוב
להסביר לכם שזה לא מקרה של אשכנזי שנמאס לו לשמוע מזרחיים
בוכים על קיפוח. אני לא אשכנזי לגמרי. משפחתו של אבי עלתה
מרומניה, ומשפחתה של אמי הגיעה ממרוקו. אני גם מזרחי, והויכוח
הנ"ל, היום נראה לי מטופש לחלוטין. מכיוון שכל שמונת אחיה של
אמי, ניתן לומר שמסודרים מבחינה כלכלית. כולם עובדים במקצועות
מכבדים ביותר, ולכולם, אין שום סיבה בעולם לבכות על מצבם.
הויכוח שלהם, עם אבא שלי, שמייצג את קהילת האשכנזים, נבע מכך
שהם הורגלו לבכות על קיפוח, ויותר קל להם לבכות על קיפוח,
למרות שהקיפוח אינו קיים לחלוטין היום! האיש ההוא כמוהם, בכה
על כך שאם אשכנזי מגיע לבית משפט, יש לו הקלה בעונש אוטומטית.
ולכן שילמנו בשנה האחרונה יותר מאלפיים ש"ח, כמו כל אזרח אחר
על דוח"ות. אז אחיי המזרחיים, נמאסו כבר הבכיות שלכם על
הקיפוח. מה עוד שעיירת המצוקה, קרית מלאכי, שדודיי ברובם גרים
בה, בוכה בפומבי על כך שהיא מופלית בשל מוצא תושביה. וכמו
שהזכרתי כבר, דודיי גרים בה. יש להם מספר מכוניות בתים ענקיים,
להמון בתים בקרית מלאכי יש לפחות מסך פלאזמה אחד, אם לא יותר,
וג'קוזי וכדומה. אז די לטחון מים. ניתן לראות שאין שום קיפוח
אצליכם. אבל זה לא האבסורד הגדול מכולם. האבסורד הגדול מכולם
נקרא: הכנסת. אם לתמצט את תכולתה, ולאפיין את חבריה, אז הכנסת
זהו המקום שבו 87 קרמינלים מנהיגים ביחד עם 33 אדישים, שלא
עושים כלום מלבד לחמם את הכיסא ולקבל משכורות מנופחות. לפחות
רבע מהחוקים שיצאו בשנה שעברה (2003), מיותרים לחלוטין, ואת זה
אני יכול לומר מכיוון שבתוקף היותי איש תקשורת (RULES 106FM),
הייתה לי פינה בה הייתי מביא לאוזני הציבור חוקים מטופשים
שיצאו בכנסת ישראל. שלא להזכיר את אופן התנהלות הדיונים. מגוכח
בהחלט. אפשר להכנס גם לצבא ישראל האבסורדי, נהלים מטופשים
וחסרי היגיון וכאלה, אבל אני חש כבוד מרובה ואולי יתר על המידה
לצה"ל, כך שאיני יכול לבקר אותו. את הדוסים אני יכול. אבל יש
לי כבוד מרובה גם להם. גם את אלוהים אני רוצה לאבסרד, אבל אני
ירא מפניו. ולסיכום, גם אני אבסורד אחד גדול. כולנו אבסורדים,
כל המדינה הזאת אבסורדית. כדי לשנות את המצב, עלינו להעביר את
אדמת ישראל, מספר מרובה של קילומטרים צפונה, ולקרוא לנו שוויץ.
למרות שאיני מסוגל לסבול גם את הנייטרליות המדומה הזאת שלהם.
האנטישמים האלה. אבסורד או לא, אני אמשיך לשמוע בכיי קיפוח,
ואשרת בצה"ל, ואמלא את החוק שהועבר בכנסת, ואחיה עם דוסים
ואמשיך להאמין באלוהים. רק שאלה לי אליכם. מתי הפכנו לאבסורד
כזה מגוכח?