מה, אני אמורה להגיד עכשיו מה אני חושבת?
להגיד כמה כעס, או תיסכול יש בי?
אז יש המון.
כן.
אבל למה בכלל?
הרי אתה בכלל... מת
ואני.. אני כאן.
כועסת עלייך?
לא.
על זה שהיה רע לך?
כן, אנשים דפוקים. סביבה דפוקה.
מתסכל שלא חשבת עלינו,
כי אנחנו כן היינו כאן בשבילך,
אבל מי אני שאגיד את זה?
אחרי שכל פעם שרע אני בורחת,
בורחת יחד עם כל הפחדים
אם היית כאן הכל היה אחרת
הייתי יכולה לפחות לדמיין את זה, לדעת.
ועכשיו - אין את זה.

אתה שואל אם זה נגמר עכשיו?
לא.
זה רק התחיל.

אבל מה איתך?
כואב לך שם למעלה?
או שאולי אתה למטה?
או אולי אתה כאן פשוט אנחנו לא יודעים על זה?

אולי תתן לי סימן כבר?