עדן שכבה על המיטה והיה נראה כאילו יש משהו ממש מעניין על תקרה
כי היא הביטה למעלה כבר יותר משנתיים... או שאני מגזים וזה
בעצם היה שתי דקות. בהתחלה חשבתי: איזה חוסר בושה! היא אפילו
לא התכסתה, אבל כשראיתי מה רציתי שתכסה הבנתי עד כמה טעיתי.
פשוט ישבתי מולה והסתכלתי עליה עושה כלום.

נלקחתי ליער מרצוני, התחלתי ללכת, המון עצים סובבו אותי, לא
ראיתי לאן זה מוביל ולא ידעתי אם אצא משם אבל זה היה קסום
והמשכתי להתקדם. הריח שם היה כל כך מרענן ומיוחד, ריח של מנטה
לדעתי, שגבר עם כל משוב חדש של רוח. הרוח שינתה את פני המקום
כל פעם שנשבה שוב ושוב. כל צעד שלי קדימה בעצם לא קידם אותי
לשום מקום כי יער נראה לי שונה כל פעם מחדש. הלכתי עד שהרגשתי
שכל צעד מעלה אותי למעלה, כבר יכולתי לראות לאן אגיע אם
אמשיך.
כשעליתי לפסגה, היער הפסיק ולעיניי נגלה מראה מדהים של כל
נפלאות הטבע במקום אינסופי אחד. הלכתי קצת עד שראיתי שאני נמצא
בין שני אגמים מוקפים גבעולים דקים. התקרבתי לאחד מהם והצצתי
לתוכו - מה שראיתי לא אשכח לעולם, זה היה בעל יופי לא מהעולם
הזה, מעין מבוך מהפנט בגוונים של סגול, מהיופי המיוחד הלכתי
לאיבוד בתוך היצירה וצפיתי בה משנה גוונים ומושכת אותי פנימה
במשך שעות. העצים שמסביב לאגם זזו שוב וזה הוציא אותי ממצבי
המעורפל.
החלטתי לחזור לנקודת התצפית שממנה ראיתי את הנוף, כשהגעתי לשם
המשכתי ישר אל הגבעה שהיתה מולי ומתחתיה ראיתי את מה שהיה ככל
הנראה הר געש. הוא היה מוקף הרי לבה אדומים והוציא גלי חום
לשמים.
עקפתי אותו מהצד והמשכתי עוד קצת ולפני ששמתי לב התגלגלתי למטה
בירידה שלא ראיתי קודם. הגעתי למקום שבו התרוממו שני הרים
בסימטרייה מושלמת מימיני ומשמאלי. חשבתי שהגעתי לגן עדן, המקום
היה מדהים ושידר אנרגיות מחשמלות.
לפני נפרש מדבר למרחקים אינסופיים אשר קרא להמשיך ללכת. הלכתי
זמן רב מתפעל מהיופי הסובב אותי עד שהגעתי למה שבהתחלה הגדרתי
כבאר, אך כשהצצתי לתוכו, היה ריק מכל טיפת נוזל. המשכתי קדימה
במדבר ולאחר זמן מה הגעתי לפרשת דרכים משונה למדי. לפני היה
שביל צר של דשא ונתיב מכל צד. לאחר התלבטות ארוכה החלטתי
שאמשיך ישר כמו שעשיתי כל הדרך.
הלכתי בשביל שנראה מסודר על ידי גנן מוכשר וירדתי בירידה הקלה
שהיתה אחריו ושמתי לב שאני גולש למטה בקלות. מצאתי את עצמי
בתחילת מעבר ארוך בין שני שבילי הרים. התחלתי לרוץ קדימה
במהירות, המעבר נהיה יותר צר, המשכתי לרוץ, כשהמעבר התרחב,
עדיין רצתי כמו מטורף, המעבר שינה את רוחבו עד כמה פעמים
ואינני יודע אם הגעתי לסופו אי פעם. אני לא מצליח להבין איך
הלכתי לאיבוד במסלול ישר.
עייף מהטיול הארוך על הגוף שלה מהשיער ועד קצות אצבעות רגליה,
נרדמתי כמו תינוק ליד, מה שהוכח  זה עתה להיות יצירת הטבע
המושלמת ביותר -

הגוף האלוהי של עדן.