קול הסירנה מהדהד לי בראש
זה היה הרגע בו כולם החלו לחשוש.
הזמן חלף כברדלס במדבר, הוא חלף, רק החשש נשאר.
אלוהים לקח לחיקו עוד נשמה מתוקה - נשמה שרצתה לחוש חיים רק
לעוד דקה.
לפתע נולדו להן דמעות, אשר מבשרות כי לאומלל לא נותרו דקות
רבות
עמדתי שם, אחוזת בהלה, לא מעכלת את מה שקרה.
יהיה בסדר, הרופאים אמרו, אך ידעתי שמרגע שהאמבולנס ייסע לדרכו
- עקבותיו לא יחזרו.
הן לא חזרו.
חדרך נותר כפי שהיה, תמונתך מחייך על הקיר עודנה תלויה
האור את החדר מאיר, מנסה לחפות על מה שהאל לא השאיר
עברה לה שנה, מהולה באובדן וסבל, שנה בה לא הפסקנו להרגיש את
האבל.
אך למזלי, מאותו הלילה, הפסקתי לדאוג, הפסקתי לחשוש
זהו רק קול הסירנה, אשר עדיין מהדהד לי בראש...