צונחת אל עבר הכפור
אל עבר השחור
אל הלא נודע.
ירידה תלולה, ללא קץ, ללא התחלה
ומתי זה יסתיים, היא תוהה
מתי תראה אור, בקצה המנהרה
והאילוזיות מסביב כובשות את עיניה
והעוצמה חובקת את חושייה
והיא כולה נדהמת מהקסם
שעוטף אותה ומחולל בה פלאים ללא רסן
וכאילו מהרקיע בקע נס
הוא מופיע לו בקצה, קטן ומהסס
כה תמים, ומזמין, האור שבקצה.
ואי אפשר שלא לחוש
אך אם תחוש, כבר לא תוכל לנוס
ובמגע של ליטוף היא מזמינה עצמה אל תוך התת מודע
גופה כאילו כבר לא שלה, נשמתה התנתקה נותרה לה גלמודה לבדה
כמו מלאך שלא חסו על חיו, היא עולה למרום
כעת נותר לו רק לבחור, גן עדן - או גיהנום. |
