טניה נובק / תולעים בקברך |
שתיקה מפחידה את גופי ממלאה
אני יודעת מה יהיה אחרי הצעד
ואתה?
הצבע האדום משקיף על פני
ואתה?
אתה נשאר תלוי במקום תמידי
לא נע, לא פוסע אפילו לא נושם
ואתה?
את גופתך, כבר הספקנו לשכוח
האדמה, תיתן את המנוח
תולעים ישתלשלו לגופך מן האדמה
כמו שאתה
השתלשלת לגופי
כל לילה היית שם, היית ניגש אליי
לא מרפה מגופי לא מרפה מנפשי
ארור תהיה! ארור יהי קברך
גם יומך הגיע, גם אותך כיסינו
ולא בתכריכים ולא בחול
אבנים זרקתי עד שקול...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|