קר ואני רועדת והאצבע כבר לא יכולה לזוז כשאני בלי הכפפות
ואז הוא בא,
המספר,
ומחמם את ידי בידיו,
זה בסדר, עוד קצת וזה נגמר.
קר ואני רועדת ואני לא יכולה לשיר כשהאויר הקפוא נכנס לריאותי
ואז הוא בא,
המספר,
נושם איתי אויר צח ואני שרה,
זה בסדר, עוד קצת וזה נגמר.
קר ואני רועדת והמילים מחלחלות לי ללב כשמולי אני רואה את
הצריפים
והגטאות ותאי הגזים ועמוד התלייה
ואז הוא בא,
המספר,
ועוצם את עיניי,
זה בסדר, עוד קצת וזה נגמר.
אותו מספר, יישאר רק מספר.
איש אינו יודע את שמו,
איש אינו מכיר את תווי פניו,
כל מה שנשאר ממנו זה
מספר.
לא.
מה שנשאר ממנו זה אני,
אני המשך המספר,
אני עומדת כאן חיה ונושמת בשבילו,
רואה וחולמת בשבילו,
שמחה ומאושרת בשבילו,
משום שהמספר לא יכל לעשות זאת.
המספר השאיר את חותמו בשריטת הציפורניים בתאי הגזים.