[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדייה הירש
/
סיפור אהבה

היא חזרה הביתה, בחוץ ירד גשם, היא הייתה רטובה והיה לה קר, כל
מה שהיא רצתה היה חיבוק דוב חזק חזק, מוחץ כזה, כמו שרק הוא
יכל להעניק לה, היא הגיעה הביתה, מחכה בקוצר רוח לפגוש אותו,
לראות אותו, לשמוע אותו ולהרגיש אותו.
היא סובבה את המפתח בתוך המנעול, יודעת שאתמול עבד כל הלילה,
שיערה שתזכה להעירו בנשיקה, ידעה שעד שייצא לעבודה  בערב, יש
להם כמה שעות רק שלהם, שלה ושלו.
היא נכנסה, הלב שלה רץ ונמצא שני צעדים לפניה, היא  לא ראתה
אותו, אבל זה תאם את הצפיות, היא שיערה שהוא עדיין במיטה ישן
לו.
היא אהבה לראות כשישן, אבל אהבה אותו אפילו יותר כשהיה ער, היא
אהבה אותו בכל צורה.
היא נכנסה לחדר השינה, בשקט בשקט, כדי שלא יתעורר לפני שתעיר
אותו.
היא לא שיערה שהיום הגשום הזה יהיה תחילת הסוף,  היא לא ניחשה
שמאוחר יותר תחשוב שהיה עדיף אם לא הייתה קמה ביום הזה, הייתה
פשוט ממשיכה לישון.
היא התקרבה למיטה, אבל לא ראתה כלום, היא התאכזבה, במעמקי ליבה
הרגישה אף דאגה ופחד.
היא חיפשה בכל הבית אחריו או אחר כל רמז, אפילו הדק שבדקים,
שיסגיר היכן הוא.
לבסוף מצאה במטבח, על השולחן פתק, לא גדול, לא ארוך, אבל הוא
שינה את חייה.
היה כתוב בו:
"יצאתי עם חברים,  אחזור מתישהו"
היא מאוד התבאסה, זה שהוא עשה משהו לא בסדר, היו לו כל הזכויות
שבעולם לצאת עם החבר'ה, מה שהפריע לה היה שהיא כל כך חיכתה
לזה, לפגוש אותו, מהרגע שיצאה בבוקר לעבודה, רואה אותו שוכב
במיטה, לידה, רוצה להעירו, אך יודעת שעבד כל הלילה, חיכתה
לפגוש אותו.
היא אהבה אותו, היא לא חשבה שאהבה כזאת אפשרית, היא לא חשבה
שזה ייגמר אי פעם.
היא הלכה למיטה, חיבקה את הכרית שלו, ולא עשתה כלום, רק ישבה
ככה מכווצת, לא שמה לב איך הזמן עובר.
כמה זמן עבר, היא לא הייתה מודעת לכלום, הוא הגיע הביתה, היא
לא שמעה את הדלת, ולא שמה לב כשהוא קרא לה, אך היא  לא ענתה.
הוא חשב שהבית ריק.
הוא הלך לחדר, בכוונה להתלבש לעבודה, אך במקום זאת הוא ראה
אותה יושבת מכווצת על המיטה ומחבקת את הכרית.
הוא לא ידע מה קרה, הוא התקרב אליה על המיטה ונישק אותה, היא
קפצה בבהלה, כמו התעוררה משינה עמוקה ורצופת חלומות.
הוא שאל מה קרה, היא ענתה לו שכלום, הוא ראה שהיא לא במיטבה,
ורצה להישאר איתה, אז הוא התקשר לעבודתו, ואמר שלא יגיע הערב.
הוא נשכב לידה על המיטה, מנשק אותה בעדינות, מרגיש בלבו את
האהבה העצומה שחש כלפיה.
הוא שאל אותה מה קרה בשנית, אך היא סירבה לשתפו,  הופכת קרירה
יותר ויותר עם חלוף הדקות.
לבסוף קמה מהמיטה, לא אמרה דבר, הלכה למטבח, שתתה כוס מים,
וחזרה למיטתם לנשקו.
מאוחר יותר באותו ערב, בעודם עוסקים בענייניהם, היא מנסה
לקרוא, בעוד מחשבותיה נמצאות במקום אחר, והוא ראה טלוויזיה,
כמו שקורה בהרבה ערבים.
לפתע קמה מהספה והלכה לחדר, הוא שאל מה קרה, אך היא ענתה לו
שכלום,  הכל כרגיל.
הוא התקשה להאמין לה, והלך אחריה לחדר, נשכב לידה על המיטה,
הניח את ראשו על הכרית, והביט בעיניה.
היא הסתובבה, לא חושבת שייפגע מכך, לא יכולה לראות את העיניים
המדהימות שלו, רוצה לישון.
אפילו היא לא ידעה מה כל כך הפריע לה בזה שיצא באותו יום.
בבוקר קמו שניהם, היא הלכה לעבודה, מאותו יום, המצב ביניהם לא
חזר להיות כרגיל, הוא לא ידע למה ומדוע, אך  כששאל אותה, לא
ידעה מה לומר.
לאחר שבוע ככה, החליטה להיפרד ממנו, היא לא ידעה למה, אבל רצתה
שיפסיק להציק לה ולדרוש ממנה תשובות שאין ברשותה.
אז הם נפרדו, שניהם לא שיערו שזה יכאב כל כך, הוא עזב את
הדירה, איש מהם לא יכל להמשיך הלאה,  להמשיך את חייו, היא הפכה
לצל של עצמה, היא לא הייתה אוכלת, לא הייתה עושה כלום, חוץ
מלישון וללכת לעבודה, הרחיקה את כל חבריה וידידיה...
והוא, הוא לא הפסיק לחשוב עליה, לא יכל להכיר בחורות חדשות, לא
רצה להכיר, שניהם היו בודדים ועל סף הייאוש.
לבסוף, הוא התקשר, כי לא יכל יותר למנוע מעצמו.
הם דיברו שעה, דיברו שעתיים, הבינו ששניהם מתגעגעים, ששניהם לא
יכולים לחיות כך יותר, הוא שמע שקולה היה חלוש מבעבר, והחל
לדאוג לה.
הדאגה גרמה לו לבוא אליה בו ברגע, הוא הגיע,  הם לא נפגשו כל
החודש הזה, הם לא דיברו, הוא ראה אותה, רואה את יופייה שכה
אהב, משולב בסימני חולשה בולטים, היא לא נראתה בריאה, והוא דאג
לה.
הוא הלך למטבח, הכין מרק חם, ומזג לה לכוס, הוא בא והאכיל אותה
בכפית, בעדינות, בזהירות. נזהר שלא לשפוך עליה ממנו.
לאחר מכן לקח אותה למיטה, הפשיט אותה, והכניס אותה מתחת
לשמיכה.
היא לא הסכימה לעזוב את ידו, משכה אותו אליה, בכוח שלא נראה כי
לא היה בגופה הקטן,
הוא אמר לה שיישאר, שהוא לא ילך,  רק לאחר ההבטחה הזו הסכימה
להיכנס למיטה ולישון.
זה היה בוקר חופשי, ולכן לא קמה לעבודה, כשקמה, לא רצתה
להעירו, הוא ישן על הספה בסלון.
היא נכנסה למקלחת, כשיצאה ממנה הוא היה ער, הוא הכין לה כוס
קפה, והכריח אותה לשתות אותו עד תומו.
הוא דאג לה, הוא אהב אותה, הוא היה מוכן לעשות הכל בשבילה. הוא
היה מוכן למות אם זה יעשה אותה מאושרת.
הוא נשאר איתה כמה ימים, טיפל בה, עזר לה, והיא התחזקה עם הזמן
יותר ויותר, ובסוף, אחרי כמה ימים כאלה, היא פתחה איתו בשיחה,
הם דיברו אל תו ך הלילה ומעבר לו, הגיעו למסקנה שהם עוד אוהבים
אחד את השני.
למחרת בבוקר הלכו לישון.
כשקמה, מצאה אותו ער, יושב ומתבונן בה, הוא הציע לה לחזור, היא
הייתה המאושרת באדם, הוא התפלל שתגיד "כן".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאחר שחזל שלחו
איזה 500
סלוגנין ולא ראו
אפילו אחד מהם
מתפרסם, תפסו
שאלה נבלעו בלוע
הפתוח והרעבתן
של הממזר הזה
בצד ימין למעלה


חזל שוקלין
להכנס למכונת
הזמן ולשוב אל
ימי הבית השני


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/4/04 10:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדייה הירש

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה