"כל בוקר אני מתעורר... לא, בעצם לא. אני לא מתעורר אף פעם, כי
אני אף פעם לא ישן. רק פעם אחת התעוררתי, ומאז אין לי מנוחה,
מאז אני ער תמיד. אתה יודע, אני כבר לא נהנה מזה כמו פעם. יש
רק מקרים מעטים ביותר שבהם אני באמת נהנה. זה כבר לא מצחיק
אותי. אני כבר כמעט אחד מכם, רק חבל שאתם לא יודעים את זה. פעם
הייתי נהנה, אבל אולי רק רימיתי את עצמי, אולי לא באמת נהניתי?
אולי רק רימיתי את עצמי אחרי שגיליתי שמה שהתנדבתי אליו לא היה
כזה דבר נחמד ומלבב? אני לא יודע, אבל נראה לי שכן נהניתי. מה
שחשוב הוא שאני לא נהנה- אל תחשבו לרגע שאני מרושע או משהו-
אני רק עושה את חובתי, חובתי שבחרתי לעצמי מזמן, כשהייתי צעיר
ולא באמת ידעתי מה התנדבותי אומרת. רק שתדעו למקרה שחשבתם
אחרת. אני לא בוחר את מי לגמור, אז אל תבואו אליי בטענות, אני
רק מבצע את ההוראות מלמעלה. אתם לא יודעים עד כמה זה קשה לי...
כמו שכבר אמרתי- אני כמעט אחד מכם, וקשה לי לגמור את כל אחד
ואחד מאלה שאני גומר, אבל אסור לי לרחם- זה יכניס אותי ואתכם
לצרות רציניות. הכי קשה היה, אמממ... אני לא בטוח, אולי ג'ון
לנון, אני באמת מעריץ גדול של הביטלס. היה לי ממש קשה לגמור
אותו, ברור, אבל אתה לא יודע מה היה קורה לו אם לא הייתי הורג
אותו. רק אלוהים יודע מה היה קורה, ואני מתכוון לזה ברצינות-
רק הוא...
כן, למען האמת אני כן מדבר עם אנשים לפני שאני גומר אותם. בדרך
כלל אין לי הרבה זמן לזה, אבל כשאני מגיע למישהו מעניין או
חשוב אני מדבר איתו, כי אנשים תמיד שונים כשהם הולכים. זאת
אומרת, הם עולים למעלה או יורדים למטה, אז הם משתנים, הם כבר
לא בדיוק אנשים, ואי אפשר לדבר איתם ברצינות על דברים
מעניינים. בעיקר אנשים מעניינים יורדים, ויש הרבה כאלה... אני
מתכוון, בדרך כלל האנשים הכי מעניינים הם אלו שיורדים, אבל הם
עסוקים בלצעוק כל הזמן "כואב לי, שורף לי, איייייה!!!". אז אני
מדבר איתם לפני שהם יורדים. עם מי דיברתי... קשה לי להיזכר,
היו הרבה. דיברתי עם יצחק רבין, הוא היה בחור מעניין, ועל
ג'ימי הנדריקס, אחרי שלא הצלחתי להתאפק, צרחתי שהוא אידיוט
ולמה הוא לוקח כל כך הרבה כדורי שינה ומי יחליף אותו עכשיו
בגיטרה...
לא אסור לי להגיד לך מי עלה למעלה ומי ירד. זה מידע מסווג. אם
אני אגיד לך אני אהיה חייב להרוג אותך, וווווואאאהההה"...
והוא נעלם. |