לא, לא קרה לו כלום. הוא חי ושלם, תודה לאל. אבל איבדתי אותו
כיוון שלא השכלתי לשמור עליו. יש לי הרבה דברים שמעיקים עלי
בתקופה האחרונה, והמצב נראה קצת מעורפל, ובאופן כללי אני יודע
שיש צורך בשינוי מהותי בחיים שלי והאמת היא שאני עוד לא יודע
איך אעשה את זה. גם המצב בבית לא קל, ויש הרבה מתחים ובעיות.
אז בתקופה אחרונה די התעסקתי בעצמי ושכחתי אנשים אחרים. לא
דיברתי אתו יותר זמן ממה שנראה לי אפילו. האמת היא שהזנחתי לא
רק אותו, אבל הוא, כך עושה רושם, נפגע מכך יותר מכולם.

התקשרתי אליו היום, לאחל לו חג שמח, והשיחה אתו היתה טעונה
מאד. אני יודע שהוא כועס עלי ושהוא פגוע ממני, ובצדק. לא הייתי
בסדר. הוא אמר לי שלכולם יש תקופה קשה ולכולם יש בעיות, מה
שנכון, אבל זו לא סיבה. הוא אמר לי שהוא מרגיש שרק כשאני צריך
אותו אני שולף אותו. ניסיתי להסביר לו שזה לא נכון, שזה ממש לא
ככה. לא הצלחתי לשכנע אותו. לא רציתי לעשות חשבונות של מי
מתקשר ומי לא לכן לא שאלתי אותו בהתחלה למה הוא לא התקשר אלי.
אבל בסופו של דבר כן שאלתי והא ענה שהוא בחר לא להתקשר אלי. זה
כאב. אפילו מאד. הוא אמר שזה מאוחר מדי, שאי אפשר סתם ככה
לחזור לדבר כאילו לא קרה כלום. "התקשרתי כדי להסביר לך למה לא
יצרתי קשר כל כך הרבה זמן, ולנסות ליצור קשר מחדש, לתקן את זה.
לא יכול להיות שזה מאוחר מדי, אנחנו חברים כל כך הרבה שנים",
אמרתי לו. ניסיתי להסביר לו שוב, אבל לא נראה לי שהצלחתי כל
כך.

הוא ענה לי שנמאס לו. שזה נמתח ונמתח עד שנקרע. אז שאלתי אותו
מה הוא רוצה להגיד. "אתה כבר יודע. אתה יכול להגיד את זה
בעצמך". זו היתה התשובה. לא אמרתי את זה. לא יכולתי להגיד את
זה. לא רציתי להגיד את זה. לא רציתי שזו תהיה התשובה. אחרי
הכל, אנחנו חברים מהבצפר, וזה אומר שלפחות 15 שנה. ככה זורקים
לפח חברות של כל כך הרבה שנים?

שתיקה רועמת. לא ידעתי מה להגיד לו. מה עוד אני יכול להגיד?
חוצמזה, זה לא לטלפון. זה מצריך שיחה פנים אל פנים. הוא, כך
נראה לי, לא התלהב מלהמשיך את השיחה. על פי התשובה שהוא נתן
לי, זה נגמר. וזו המכה הכי קשה שספגתי בזמן האחרון. ומה שהכי
גרוע, אין לי את מי להאשים. הבאתי את זה על עצמי. הזנחתי חבר
טוב שלי, לקחתי אותו כמובן מאליו, ועכשיו אני משלם על הטעות
הזאת. מחיר כבד מדי, לדעתי, אבל היי, זה מגיע לי.

הפסדתי חבר כי לא ידעתי לשמור עליו. עכשיו אני צריך להציל את
היחסים שלי עם שאר חבריי, כדי לא לאבד גם אותם. אבל אני לא
מתכוון לוותר. הוא חבר שלי כבר שנים ואני אוהב אותו ואין לי
שום כוונה לוותר, לא עליו ולא על החברות שלנו. אתאמץ קשה בשביל
לחזור ליחסים אתו, אלא אם כן הוא יגיד לי שהוא לא רוצה לחזור.


ואתם, צ'מרו טוב על החברים שלכם, תשקיעו בהם ואל תקחו אותם
כמובנים מאליהם, אחרת תאבדו אותם. אל תעשו את הטעות שאני
עשיתי!