אין סוף שברים, התנגדות מתריסה,
חוטים שזורים והתהום נפערה.
וילון הוסט, אמת נחשפת בכיעורה,
ואני לא יודעת למה, האמונה מכאיבה.
תקווה נאלמת דום, אימת צלילי מכאוב,
מלאכים בוכים על אגם דמעות העצב.
ובייאוש אין קיום, אמר אדמוני קצר ימים,
אך הנה הוא מונח, לבי השבור לרסיסים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.