בשעה של חושך ושל קור
אני מתעורר בלילה שחור
הוא יקח אותך, הוא לך יעזור
לא יודע אף פעם מאיפה זה בא
שתי דקות ואני נהיה משוגע
אני פה, אני שם, לא יכול להרגע
הו, הו, אדרנלין!
ואני מנסה את הרגע למשוך
כשזה בא מתחשק לי לצעוק ולנשוך
לא אני לא אתן לזה ככה לדעוך
הו, הו, אדרנלין!
למה איך שזה בא זה חייב גם ללכת?
למה איך שזה פה זה חייב לעבור?
כמו סוכר מתמוסס זה בורח ממני,
משאיר את החושך, לוקח את האור?
הו, הו, אדרנלין! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.