[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ציפור עט
/
מגן הזמן 2

(המשך מפוצל מנקודה מסוימת בפרק הקודם)

- - -
הקהל שלמטה עוצר את נשימתו.
הפעוט בעגלה מתחיל לבכות למשמע רעם תופי הקרב ושקשוק החרב
בקשקשי הדרקון.
אין זמן לפקפוקים כעת.
מגן הזמן עושה כמיטב יכולתו, אך נדמה כי משהו שונה הפעם.
הפעוט בעגלה פוקח עיניים עגולות בתימהון.
הדרקון רושף אש.
מגן הזמן נהדף לאחור.
הציפור צורחת.
הסרטן נושך.
הדרקון מתקדם.
התופים מתגברים.
אמא אמא!! משך הפעוט בשמלתה של אמו, תראי - החרב של האביר!
נפלה!  אל תדאג מותק, זה רק חלק מהמופע, הרגיעה אותו האם
והחליקה על שיערו. אבל א מ א !!! הטעים הפעוט את  חוסר
הסכמתו, והצביע למעלה -
הקהל הביט כמהופנט בדרקון המקורקש הרומס את גוף המתכת של האביר
בהבעת ניצחון מרושעת -
אמא? - את בטוחה? המשיך והקשה הפעוט בחוסר אמון בולט -
כן בטאאאח, ממוש, אל דאגה, כל יום זה בדיוק אותו דבר, אמרה האם
בביטחון מזוייף, בלכסנה מבטים מהירים לפרצופיהם הנדהמים של שאר
התיירים וספק קל מתגנב ללבה.  
ומה יקרה אם הרעים ינצחו? המשיך הפעוט בהבעה מוטרדת, ואיך בכלל
הוא יצליח לנצח בלי החרב שלו?!!
יהיה בסדר, תפסיק לנדנד, אמרה האם בעצבנות קלה, זאת לא הפעם
הראשונה, כן? אך לא הסירה את מבטה מהחרב, שהתגלגלה לה לאיזו
פינה רחוקה שם למעלה.
הקהל נראה דרוך ומחושמל.
כזאת לא זכר בעל בית הקפה מימיו.
החרב, שתתנתק מיד האביר באמצע המופע??
צריך בדחיפות , להרים טלפון לחמור ההוא, השד יודע איך קוראים
לו, מונטסייה משהו, או אולי לדבר עם העירייה, שישלחו מישהו
לתקן את המכונה. צרה צרורה. לך תסמוך על צעצועים מכניים. זה
יכול לקחת עכשיו שבוע ימים כמו כלום. או-הו! לפחות שבוע. אם לא
שבועיים. איזו מכה. הפסד של... בוא נראה... אנ-דה-טרואה...
לפחות 7 הופעות גדולות אם לא יותר, ואין לו כוח בכלל להתחיל
לחשב כמה קטנות. הפסד. הפסד נקי. והשמועה תתגלגל. התיירים
יפסיקו לבוא. עסק ביש. המונטסייה הארור. לך תסמוך על אמנים,
לך.
אמא!!, מה קורה?? האביר לא זז!!, צווח הפעוט בהתרגשות,  הוא
מת! מת האביר!! ופרץ בפתאומיות בבכי מר.
אמו היסתה אותו והביטה לצדדים בהבעה מתנצלת.
רחש קל עבר בקהל.
דומה כי המכונה, על כל מרכיביה, עצרה מלכת משום מה.
בעל בית הקפה ניגב את ידיו השמנמנות בסינר והביט מעלה בהשתאות,
פוכר את אצבעותיו, ובצעדו צעד אחד לאחור ממאן להאמין למראה
עיניו,  נתקל בגבו במלצרית החמודה שיצאה בדיוק עם מגש עתיר
כוסות קפה אותן איזנה בעדינות שניה קודם לכן על ידה האחת. בצעד
לולייני נואש ניסתה המלצרית לבטל את רוע הגזרה, אך גבו הרחב של
בעל בית הקפה לא הותיר לה למעשה כל ברירה.
המגש עשה סלטה מרשימה באוויר ותכולתו החלה לתקתק בשרשרת סדרתית
של התנפצויות קולניות חזר המנגנון המכני לפתע לכלל פעולה.
אביר הארד הזדקף שוב, מתנדנד בכבדות על רגליו , הרים את החרב
בתנועה מגושמת , ובתנועת שיכורים כבדה תקע את חרבו היישר בעין
הדרקון.  הוא עשה עוד חצי צעד לכיוון הסרטן, ואז, כאילו נמלך
בדעתו, ספק קרס, ספק קד קידה לעבר הקהל, וחזר בתיאום עם השמים,
הארץ והים, לעמדת המוצא.
הקהל שכבר החל להתפזר קודם לכן, המתין מחושמל שניה אחת נוספת,
ובפרץ של ספונטניות, פתחו כולם במחיאות כפיים סוערות.
בעל בית הקפה נשם לרווחה וחיוך רחב התפשט על פניו המדושנים.
איזו הצגה! איזה מופע!  (אולי בכל זאת יש אלוהים?! )
וכמה 'אספרי' דרוש היה לו למגן הזמן להתעורר בזמן!!   הא...
הוא לא רצה לחשוב מה היה קורה אילו היה המנגנון היה נותר
מושבת. זה היה קרוב. קרוב מדי. אולי בכל זאת כדאי להרים טלפון
לעירייה להקדים את הביקורת השנה. להזיק זה לא יזיק. הו מון
דייה, איזה מזל!
מרד, מרד, מרד!!! איזה מזל מרד! סיננה לעצמה המלצרית הקטנה
החמודה בסיימה לאסוף את שברי הזכוכית, ורצה בזריזות לברז המטבח
מרחיקה את אצבעה מנטפת הדם מהסינור הלבן הבוהק. איזה מזל מרד
יש לי!!! ואיך אני אנגן מחר בקונצרט עם פלסטר כזה גדול, איך!
(היא היתה סטודנטית באקדמיה למוזיקה, שכחתי לציין קודם)
אדום היה גם הקטשופ שניגר על סנטרו המאושר של הפעוט בסניף
המקדונלד הסמוך.
ראית? ראית איך האביר כמעט מת?  שאל הפעוט בפה מלא ודחס עוד
שני צ'יפסים משני עברי הלחמניה לפיו הקטן.
מה פתאום, אמרה לו האם במעשיות, וניגבה את סנטרו במפית, ככה זה
כל יום. הם עושים את זה כדי להגביר את המתח.
אוף, תראה איך אתה מלכלך את עצמך, פשוט נורא. מדוע אתה מוכרח
לדחוף את הכל ביחד בביס אחד?
ואל תדבר בפה מלא. כמה פעמים אמרתי לך.
הפעוט לעס בשתיקה.
מחר, הוא פנה לאמו, לאחר שגרגר מעט קולה וניסה לנשוף אותה
מאפו, מחר אולי נעשה משהו מעניין, טוב?
אני רוצה כבר ללכת לפארק של הפוקימונים, הא? הבטחת לי!
סיימת פה? שאלה האם, ופינתה את המזבלה המשומנת שהותירו.
אחרי כן חגרה אותו שוב בטיולון ודחפה אותו בצייתנות, בשגרה
מבטי כמיהה וכיסופים לעבר חלונות הראווה המפתים של חנויות
הבגדים הנפלאות שבדרך.



מגן הזמן - צילומים
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-1010-94617,FF.html
http://www.welcometoparis.it/Marais/img/foto3.jpg



גרסת הטקסט הראשונה, נמצאת כאן:
http://stage.co.il/Stories/23334

























loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא התרגשתי כל
כך מאז שגיליתי
כי משכב בהמה
אינו עבירה על
חוק עזר עירוני
כלשהו!


זוזו לסטרי על
כניסתו למעגל
הרחב של ותיקי
לשכת האבטלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/7/01 0:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ציפור עט

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה