שוחה לי בים
לבדי
מנסה לעבור עוד גל
הגל החדש היה קשה יותר מהגל שלפני
והגל שלפני היה יותר קשה מהגל שלפניו
וככה זה היה, כל גל היה יותר קשה מהגל שלפניו
ושוב אני חושבת איך זה לשחות
וכל יום
וכל שעה
וכל דקה
וכל שניה
יש גל שהוא קשה יותר.

ואני יודעת שיום אחד זה יעצר ואני כבר לא אוכל להתמודד עם
הגלים, אני אשחה איתם
זה לא אומר שיהיה לי טוב
אבל זה אומר שיהיה לי קל
אני לא יודעת אם אני רוצה שיהיה לי קל
אני רק יודעת שאני רוצה שיהיה לי טוב
אולי זה נשמע קצת מסובך
אבל אני רוצה שיהיה לי טוב
טוב, זה לא מחייב שיהיה לי קל
כי לא הכל בא על מגש של כסף.

הגלים עכשיו כבר נעשו גדולים יותר ויותר וקשים יותר ויותר
ואני כמעט ולא מצליחה לשחות נגדם
ומתחיל להיות לי כבר רע יותר ויותר
המים כבר לא נותנים לי את הכוח שהם היו נותנים לי בהתחלה
אולי עכשיו זה יהיה הזרם שייתן לי את הכוח
הכוח שלהיות עם הזרם ולא להיות נגדו
כמו שהייתי.

אני חושבת על השחייה הראשונה שלי
איך שאמא ואבא הביאו אותי למים ואמרו: עכשיו תנסי לשחות לבד.
בהתחלה הם קצת עזרו
אבל מהר מאוד הם כבר לא היו שם
ומהר מאוד כבר לא ראיתי אותם שם
אולי הם שכחו ממני כבר
אולי הם זוכרים, אבל אני לא מעניינת אותם יותר
אולי אני מאוד חשובה להם והם מחפשים אותי...
אולי, אי אפשר לדעת, אני לא בראש שלהם, ואם הייתי - אני לא
יודעת מה הייתי חושבת
כי לשחות נגד הגלים זה קשה...

אני זוכרת איך ראיתי את הדג הראשון
כ"כ אהבתי אותו
כ"כ הוקסמתי מאיך שהוא נראה
כ"כ רציתי להיות דג
ומאז אני מנסה בכל כוחי
וכבר לא נשאר לי כוח
אותו דג אמר לי: את יכולה להצליח ואת רק צריכה ללמוד איך עושים
את זה
את מה שאלתי את עצמי?
מה עושים?
איך עושים?
ולמה עושים?
ידעתי שהוא לא יענה, כי אז אני לא אצליח
ומאז אני מנסה ללמוד דברים
אולי על הים, אולי על הגלים ואולי על הדגים
אבל אני נלחמת על זה
ואני חושבת שזה הכי נכון
אני חושבת שזאת הגישה הנכונה.

מאז ראיתי עוד הרבה דגים
חלקם היו יותר יפים, חלקם ממש מגעילים
ואבל בחיים לא ראיתי דג כמו הדג הזה
הדג הראשון היה שונה
היה הכי מיוחד...
הוא אולי נראה כמו כל הדגים
אבל היה לו קסם
היה לו משהו מיוחד שנתן לי לאהוב אותו
ורק אותו ולא אף דג אחר
בדיוק כמו שאהבתי את הים
ואני עדיין אוהבת אותו
בדיוק כמו בהתחלה
והקושי שהוא נותן לי לא אומר שאני לא אוהבת אותו

בשחייה הראשונה שלי כמעט ולא ראיתי את הליכלוך
את הזיהום
ועכשיו אני כמעט ורואה רק את זה
אולי זה המשבר שיש בי עכשיו
אולי זה כי ככה זה בים
אולי זה כי אני עשיתי את זה
ואולי זה אחרים עשו
אבל אני יודעת שבמים לא צריכים להיות ליכלוך
ואני יודעת שחלק מהליכלוך אני עשיתי.

לאט לאט אני מתקרבת לגלים הגדולים באמת
לגלים הקשים
ואני לא יודעת מאיפה יהיה לי הכוח
מאיפה אני אשיג את האומץ לעבור אותם
מאיפה אני ארצה לעבור
והגלים שבאופק נותנים לי רצון להגיע אליהם
אבל רמת הפחד גדלה משניה לשניה.

לפעמים אני גם טועמת את המים
והם מאוד מלוחים
למה המים כאלה מלוחים?!
יש כאלה שאומרים שהם מהדמעות של אנשים
מה, יש כ"כ הרבה דמעות של אנשים חוץ ממני?
מה, יש עוד אנשים שבוכים, או שזה הכל דמעות שלי?
וכמובן, יש כאלה אומרים כי ככה זה
אני לא מאמינה השיטה של ככה זה
כי לדעתי יש סיבה לכל דבר
כמו שיש סיבה שנכנסתי למים
אז יש סיבה שהמים מלוחים.

למה נכנסתי למים?!
יש סיבה, אני בטוחה, אבל אני עדיין מחפשת אותה
היא נמצאת בתת מודע
כי אני לא כ"כ רוצה להיות תמיד במים
אני כמעט אף פעם לא רוצה להיות במים, אבל אני חייבת
לא יודעת למה אני חייבת, אני פשוט חייבת להיות שם
אולי נכנסתי למים כדי לחפש את האומץ שיש בכל אדם
אולי את החיים
זה יכול להיות בגלל הרבה סיבות, אבל את הסיבות האמיתיות שלי
אני לא מוצאת.

שמעתי מכמה דגים שיש הרבה ימים
לכל אדם יש ים
אבל למה לשלי יש כ"כ הרבה גלים שהם ממש קשים
ולמה שלי כ"כ מלוכלך ושל אחרים - הם נקיים
אבל זה רק שמעתי, אז אני לא יודעת אם זה נכון
אני מקווה שזה נכון
כי אני לא רוצה שלאף אחד יהיה קשה כמו שלי
ואני לא רוצה שאף ים יהיה מלוכלך כמו שלי
ואני רוצה שלאנשים יהיה רק טוב, בדרך הכי טובה
אבל למה הדרך שלי שיהיה לי טוב זו הדרך הקשה?

ועכשיו שוב אני בוכה מרוב דיכאון
שאני מנסה בכל כוחי להתגבר עליו
וכבר אין לי כוח
אני לא יכולה לעשות כ"כ הרבה דברים קשים
אני כבר לא יכולה לשחות
אני לאט לאט כבר נמסה
ואף אחד לא שם לב
לאט לאט הכוח כבר לא נמצא.

בקרוב מאוד אני אפסיק את השחייה שלי
אז שיהיה לכולם בהצלחה בשחייה
מקווה שאני אחזיק עוד קצת מעמד
אבל אל תדאגו, אני לא ימות
אני עוד אהיה בחיים
אבל בלי כוח
בלי אומץ
בלי חיים
יהיה לי רק גוף, בלי שום דבר בפנים
אני מקווה שאחרי שזה יקרה, שיום מן הימים יהיה לי שוב אומץ
להתחיל לשחות מחדש נגד הזרם,
ואז יהיה יותר קל
ויותר נקי.