אני שונאת אותך !
אני שונאת אותך כל כך,
אבל אני גם אוהבת אותך,
תמיד שאלתי את עצמי אם זה אפשרי..
זה בהחלט אפשרי -
זה כואב כמה שזה אפשרי
השאלה היא מה אני שונאת בך,
אני שונאת אולי את האישיות. אולי את האופי. אולי את המעשים,
אולי את המחשבות ואולי את הרגשות.
אבל אני גם אוהבת את כל אלה..
קשה להרגיש ככה
מן שמחה מהולה בעצב
או שמא עצב מהול בשמחה..
אני מתחילה לחשוב אולי לרדת ממך,
אז מה אם אני אוהבת אותך
אתה אוהב אותה..
אני חושבת על זה ברצינות
זה יפתור לי כל כך הרבה בעיות
אבל יחד עם זאת זה ישאיר לי כזה חלל ריק בלב,
בחיים
כמה שזה עצוב שאתה לוקח חלד נכבד כל כך בחיים שלי,
מאוד עצוב..
אבל זה המצב וצריך להתמודד
ואולי אפשר גם לא להתמודד
אפשר פשוט  לשכוח ממך, מהקשר הזה,
מכל הפעמים שנפגעתי ממנו
ואולי אי - אפשר..
אני מנסה לחשוב מה יקרה אם אני אנתק את הקשר
מה זה יעשה לי..
זה יעשה לי רע
כי אני אוהבת אותך
אבל לך
לך זה לא יזיז
אפילו לא קצת
אתה תמשיך לאהוב אותה ואחרות
ותמשיך לעשות טעויות ולפגוע באנשים
ולבקש סליחה ולהצטער
להצטער..
כמה פעמים הצטערת וביקשת סליחה,
אבל המשכת
כי אתה טיפש ואני שונאת אותך על זה !
אני יודעת שאני ארגיש כל כך חופשיה אם אני אעשה את זה
אבל אני עוצרת את עצמי
מקווה לטוב,
מקווה שפתאום תשנה תמחשבות שלך
ותקבל קצת שכל ותתאהב בי
שתראה מה אתה מפסיד,
אבל הראש שלך תקוע עמוק מאוד במקום אחר
ללא רצון לצאת
לא בזמן הקרוב לפחות,
אז אני הולכת,
נוטשת קשר ובנאדם שאני כל כך אוהבת
ויחד עם זאת כל כך שונאת
מביטה רק עוד מבט אחד אחרון לאחור
ומתחרטת...
חוזרת, נפגעת, נופלת,
אבל ממשיכה לקוות
אולי פעם..
אז אני שונאת אותך!
והולכת.