New Stage - Go To Main Page


אני פשוט לא מאמינה על המזל שלי....
למה זה היה חייב לקרות?! ומכל המקומות למה דווקא שם?
ודווקא בשעה הזאת של הבוקר, כשכולם עוברים שם?
אוף זה פשוט לא פייר! מול כולם, וכולם שואלים "את בסדר?"
כאילו מודאגים, אבל בעצם הם סתם מתעניינים, כי אנשים פשוט
אוהבים לראות דברים מהסוג הזה. זה כמו שתמיד אומרים, "זה כמו
לצפות בתאונת רכבת", זה נוראי- אבל אי אפשר לא לעצור ולהסתכל.

והסקרנות הזאת, זה הורג אותי! כולם פשוט נועצים מבטים!
דבר כזה קטן, וישר הכותרת החדשה במדור הרכילות בעיתון.
כולם פשוט שואלים שאלות חסרות טקט כמו:
"איך הרגשת?" "איך זה?" "נפצעת?"

מה אתם לא רואים אותי פה מולכם?
וכולם פשוט חייבים לשאול, לא מדאגה, סתם כדי לדעת! להראות שהם
בעניינים. ואולי.... אולי זה לא היה דבר כזה קטן, התאונה...
אבל היא פשוט הייתה חייבת! אוף, אני שונאת את אמא! היא לא יכלה
לנהוג קצת יותר בזהירות?! לדפוק ת'אוטו פעם חמישית בערך
(בחישוב מהיר) זה לא מה שהיינו צריכים! גם ככה אנחנו כמעט
עניים.
ובכלל... פשוט אין לנו כסף בשביל זה!
איך היא לא חשבה על זה לפני שהיא הלכה וכיסחה למכונית
ת'צורה?!

איך היא לא חשבה על זה לפני שהיא הלכה ונהרגה?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/5/04 7:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רומי אילן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה