זגוגית החלון התנפצה ושברי הזכוכית עפו לכל עבר.
"אתה נפלת על הראש, הא?" שאל אנדריי ופסע אל אלכס, דורך על
הזכוכית.
"כן," ענה אלכס קצרות וניגש אל החלון החמישי, מביט דרכו עד שגם
הוא נשבר, אחת מחתיכות הזכוכית פוצעת את לחיו של אלכס.
"יופי, אין בעיה, כל עוד אתה נהנה מזה," אמר אנדריי, מתכנן
לבצע נסיגה שקטה מהחדר.
"חכה, אל תלך," אלכס הסתובב והביט בו עם זוג עיניים חודרות.
"מדוע הרגזת את מקס אתמול?"
"אה, כן," אנדריי חייך, "חשבתי שזה יהיה מצחיק, אתה יודע. הראש
שלו מלא בהליום."
"הליום?"
"נפוח," אנדריי צחק, "אבל תודה שעזרת לי בכל מקרה."
"אתה לא..." אלכס הביט בו בריכוז לרגע ואז מחה את הדם מלחיו.
"אני לא מה?" שריקות הגיחו מהמסדרון.
"כדאי שתלך עכשיו," אמר אלכס, מרסק פיסת זכוכית לאבק עם רגלו.
"כן, בדיוק תכננתי להסתלק," אמר אנדריי ופנה אל הדלת בשעה שזו
נפתחה בתנופה עזה.
"ובוקר טוב לכם!" מקס נכנס אל החדר וקפץ על אחד השולחנות.
"בוקר טוב לך ולך," הוא הניף את ידו במחווה מרשימה אל אלכס
ואנדריי, "ובוקר טוב לכל החלונות המקסימים שניפצת." הוא קפץ
מהשולחן אל הרצפה ופסע לעבר החלונות. "אני לא יכול להאשים
אותך, מזג האוויר נפלא ממש."
"אז גם אתה נפלת על הראש..." אמר אנדריי ביראה.
"לא, הוא פשוט במצב רוח טוב," ענה אלכס וצמצם את עיניו. "קנית
עוד נשמה, שאתה שמח כל כך, מקס?"
מקס ניגש אל אלכס וכרך את זרועו סביב כתפיו. "אתה ממש מקסים
היום," אמר והחל לצחוק צחוק מטורף.
"כפי שאמרתי, אני חושב שא- היי!" מקס הניף את אנדריי והנחית
אותו על אחד השולחנות.
"עכשיו תוכל להחזיק את האור," הוא אמר בחיוך עדין.
"אור?"
"אנדריי, זוז..!" אמר אלכס ואנדריי קפץ מהשולחן שנייה לפני
שהנברשת התנפצה מעליו.
"ממה אתה כל כך מאושר?!" שאל אלכס בכעס ופנה להביט במקס בשעה
שאנדריי, חיוור ורועד, נשען אל הקיר.
"הו, שום סיבה... אלא אם כן, אתה כמובן תחשיב את העובדה הקטנה
ההיא... שהישירם מת."
"הוא לא מת!" קרא אנדריי בזעזוע, לפניי שהצליח לעצור את עצמו.
"הוא מת מבחינתנו," אמר מקס בחיוך שטני. "פגשתי את אנג'ל
הבוקר, אפילו היא הודתה בזה! הוא עדיין חי, אבל לא בצורה שתוכל
להיחשב כחלק מאיתנו אי פעם! מסתבר שאתמול... כנראה פשוט לקחתי
את הכוח האחרון שנותר בו." מקס הביט למעלה, גבותיו מורמות כאשר
הוא משחק את תפקיד האומלל בצורה כמעט משכנעת. "אתם חושבים
שישלחו אותי לגהינום בגלל זה?"
אלכס לא נראה כועס, או אומלל, הוא נראה מהורהר. "אם כך, זה לא
עבד... זאת אומרת שאולי אני-" פניו הוארו לרגע אך מקס קטע אותו
"לא הייתי סומך על כך יותר מדי," הוא אמר באכזריות.
"למה לא?" הביט בו אלכס בזעף "הוא היה אמור לבחור בי מההתחלה,
ובמקום זה הוא בחר בהישירם, שהיה ברור שהוא לא חזק מספיק בשביל
זה, ועכשיו הוא הביא את הילדה הזאת לכאן-"
מקס צבט את לחיו של אלכס ופנה אל אנדריי "נכון שהוא חמוד כשהוא
מרחם על עצמו?" הוא שאל בטון של דודה גאה ואלכס הרחיק אותו
ממנו.
"אני לא מרחם על עצמי," הוא אמר בשקט ובטון משכנע, "אני פשוט
אומר שהוא נוהג ללא כל היגיון."
"מה אתה אומר!" קרא מקס בהפתעה מעושה "אתה בטוח? מתי עלית על
זה?"
"זה באמת מוזר," אמר אנדריי שחש שליו יותר לאחר שהשיחה הוטתה
באופן כזה. "הייתי מצפה שהוא ינהג ביותר רצינות בעסק הזה, אבל
זה כאילו... מדוע הוא הביא את כולנו לכאן, מישהו מכם יודע?"