[הקוראים מתבקשים לשמור על היאמבים!]
(לפעמים אני מטייל לי בלילה,
מביט אל השמים,
ואז אני רואה אותו)
ירח חצי-פיתה בשמיים מרחף,
בלי פלאפל או סלט עם מיץ אדום שמטפטף
ובלי טחינה שנוזלת מהיד אל המרפק,
ואני, שכבר מזמן איני יכול להתאפק -
קיבתי המצומקת כבר קוראת לי לארוב
לאיש שמטייל לו לתומו סתם ברחוב,
לבדוק שלא רואים, להסתכל היטב סביב -
לתלוש לו את הפולקע ולתקוע ביס נדיב,
לקנח בלי בושה בכלל באוזן השמאלית,
ואת שאר הגוף לזרוק מיד לפיר של מעלית.
בחיי, אני הייתי מנסה כבר את הכל,
אבל אני פוחד, יותר מדי כולסטרול.
אז כשאני גווע ורעב אותי תוקף,
ירח חצי-פיתה בשמיים מרחף.
(ואז אני הולך לישון, כולי תקווה,
שמחר לא אתמודד עם זה,
ואתעורר בעולם הבא) |