אם השפתיים שלך
היו מספרות לי יותר
לא הייתי צריכה להביט לך בעיניים
כשטפיחות קלות על הלחי שלי
היו מגע ראשוני
ידעתי שמכאן אין לאן להמשיך
הכל הולך למטה
לתהום של שאלות
שאין עליהן תשובות.

אני לא יודעת אם אראה אותך שוב
יש בי ים של תהיות
אך כשהעיניים נעצמות, הפנים שלך
תופסות צורה במחשבות שלי
ולא לאורך זמן
כי שעון החול הזה שאנו חיים בו
לא מאפשר זכרונות ארוכים
רק ריגושים של הרגע
והעולם הגדול הזה מזמן הרבה הרפתקות
אתה היית אחת

ואולי יום אחד, כשנפגש ברחוב
תקרוץ לי
ותתן חצי חיוך
אני אהיה נבוכה, אפילו יותר מעכשיו
אבל לא אסמיק
אני רק אדע שפעם
כשהעיניים היו נעצמות
היית יפה
אצלי במחשבות.