נכתב בעקבות הסדנה ה-43


המקום: אולם חתונות גדול ומפואר, חתונה אורתודוכסית.
הדמויות: חתן לבוש שחורים עם שטריימל וכובע פרווה ענק, כלה
לבושה בצניעות ומאות מוזמנים חרדים המופרדים במחיצה לנשים
וגברים. בין אלמונים ישנם גם ח"כים דתיים וכל המי והמי באליטה
החרדית.

חופה מפוארת וגדולה שבתוכה יש במה ועליה עומד רב מכובד עם זקן
ארוך. משני הצדדים ההורים המאושרים והחתן והכלה.

הרב: האם אתה יוסף בן שמואל מסכים להיות לצד אישה זאת, רחל בת
גולדה, בטוב וברע, באושר ובעצב, בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי,
כן יעזור לכם השם?
החתן<מחייך באושר אל הכלה>: כן.
הרב: האם את, רחל בת גולדה, מסכימה להיות לצד גבר זה, יוסף בן
שמואל, בטוב וברע, באושר ובעצב, בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי,
כן יעזור לכם השם?
הכלה: כן...

האח של החתן שם כוס עטופה מתחת לרגליו. החתן מרים את הרגל
ועומד לנפץ את הכוס.
האימא מוחה דמעה מהעין. האבא הזקן רועד.
פתאום הדלת הראשית הכפולה של האולם נפרצת ובחורה במכנסון קצרצר
וגופייה לבנה רצה עד לחופה. כל המוזמנים מביטים בה בהלם.
הגברים בוהים בשדיה הקופצים ואז מורידים את מבטם. אחד המלצרים
מועד ושופך על גופייתה מים והחולצה הופכת שקופה כמעט לחלוטין.

הבחורה<בהיסטריה>: תעצרו דל- חתונה! רחל - אל תתחתני עם זה!
כולם בשוק.
הכלה<מובכת>: מיה, א... לואיסנה! מה את עושה פה?
לואיסנה<בוכה במשחק מוגזם>: מאז אני הייתי אקי היה לי מוי כיף
איתך ואני נואו לשכוח טוג'ו! בואי קומיו טו ארגנטינה, נתחתן
ויהיה לנו מוי כיף! נואו פואדו מאס, קרידה! טה אמו מי אמור!
הרב<המום>: מה הולך פה?
הכלה<מביטה בחתן>: מצטערת, דארליניג, הלב שלי לא יכול לבגוד
בי. אני אוהבת בנות ואני מאוהבת בלואיסנה! <פונה ללואיסנה>
קרידה! קה פאסו?
לואיסנה: עכשיו טודוס ביין!
היא מתקרבת לרחל ודופקת לה צרפתית מטורפת. שתיהן נופלות על
הרצפה ומתחרמנות בתשוקה.
האבא של החתן<אדום מכעס>: מה זה השידוך הזה רחמנא ליצלן?!
שייגעץ! תועבה!

הצלם מתמקד בשתיהן מתגלגלות.
החתן צועק: איך עשית לי את זה?
החתן בוהה בשתי הבנות.
הן מפסיקות להתנשק.
לואיסנה <מביטה למצלמה>: זה היה מוי כיף!
הן קמות, מנגבות את הבגדים ועומדות לצאת החוצה, אל האופק,
לכיוון הדלת.

הדלת נפרצת שוב בכעס,שתי הדלתות נפתחות, פוגעות במלצר שנופל על
מלצר אחר ואז היא נטרקת בחזרה על זה שפתח אותה. הוא נופל
לאחור. כולם בפריז מחכים לראות מי נכנס.

איש בעל זקן ארוך ומלוכלך ובגדים מוזנחים נכנס. הוא שולף גרזן
אימתני.
האיש<צועק במבטא בריטי>: אללה אכבר!
הוא שותק לרגע.
האיש: התבלבלתי. יחי ישו! דאיי אול דה ביצ'ס!
הוא הולך בצעדים מדודים וגדולים. כולם מביטים בו באימה.
הרב: מי אתה למען השם?
האיש: אני הוא ג'ק המרטש! ויש פה יותר מידי זונות ויותר מידי
פשע וצביעות!
הרב: אנחנו יראי השם!
ג'ק המרטש: אתם חרדים צבועים! <פונה לחתן> אותך חיפשתי!
החתן< מתפלא>: אני? מה עשיתי?
ג'ק: חיפשתי אותך בכל אנגליה מאז שראיתי אותך עומד כמו איזה
קוקסינל בלונדון ומציע את גופך לעוברים ושבים!
אם החתן: יוסף!!! <מתעלפת>

ג'ק מוציא את הגרזן ומתחיל לערוף לכולם ראשים ואיברים. כולם
בורחים בהיסטריה.
ג'ק: בעצם למה להתאמץ? עם הטכנולוגיה של היום...
ג'ק חוטף חצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ. הוא מסתכל על המצלמה
בקלוז אפ ומחייך בפה מלא שיניים רקובות.

ג'ק: כשהחומוס אחלה - הכל אחלה!

ג'ק מוציא סלולרי מנצנץ של סלקום, מתקשר לסלולרי של פלאפון ואז
יש קול ניפוץ גדול. איברים מתעופפים באוויר.

לואיסנה מרימה את הראש ואומרת בחיוך מדמם: מוי כיף!!!
ואז מתה.

הפרופסור מוריד את דפי התסריט על השולחן. הוא הולך מצד לצד.
כל הכיתה שותקת.

הפרופסור: יפה. יפה מאוד. מלא דמיון, יצירתי, יש סליבריטאים
וזה פונה לכל העם: שונאי הערבים, שונאי החרדים, סקס לגברים,
טלנובלות סטייל ריקי לייק לנשים, אלימות וכוכבת ילדים,
הומור... אבל אתה יודע שאם באמת היית פירסומאי, רשות השידור
בחיים לא הייתה מאשרת את זה. כל העולם ואישתו היו קמים כדי
לצנזר את הפרסומת.
גדי, הסטודנט: בדיוק! אתה לא מכיר את הפרסומת החדשה של פוקס?
זה הכי אופנתי לעשות פרסומות שבחיים לא ישדרו. באינטרנט הן
יעשו יותר בלגן וזה הפרסום הכי גדול שיש...