רע לי.
אני לא יודעת מה יקרה מחר. תחזור? או שאולי יום יבוא ואני
סוף-סוף אפסיק לבכות?
אמרו לי שכולם עוברים את זה.
יתכן? איך יכול  להיות שמישהו עבר את זה? איך יכול להיות
שמישהו מלבדי היה במקום הזה וחזר ממנו?
זה גיהנום בלי אור בקצה, אתה טובע מליון קילומטר מתחת לפני
המים, וכמה שאתה לא שוחה למעלה, כמה שאתה לא נאבק, אתה לא רואה
את קו המים...
אתה רב עם הים, משתולל ונאבק לצאת, נאבק ומתפלל לטיפת אוויר,
והאוקיינוס כאילו צוחק עליך, מסתכל ברחמים שמהולים בכאב, והוא
יודע שלא תנצח בקרב הזה.
האש אוכלת אותך מבחוץ ואתה מרגיש איך אתה נשרף מבפנים ואתה רץ
ורץ והיא אתך לאן שלא תברח, הלהבה כבר אוכלת את העור שלך ואתה
רק רוצה טיפת רוגע לא חושב על אח"כ או על מחר או על הכוויות
מדרגה א' שיישארו עליך אתה פשוט מייחל לקרח.
יש דברים גרועים ממוות.
הידיעה שלא תעשי לעצמך כלום ויחד עם זאת הידיעה שגם מחר יהיה
סיוט,
ככה זה כשהעולם צוחק עליך?
הכאב אוכל מבפנים, כל יום זה מאבק חדש ישן, כל פעולה נמדדת
בפני עצמה,
קודם לנהוג
אח"כ לצאת מהאוטו,
לפתוח את הדלת,
עבודה...
כל הזמן לנשום, אל תשכחי לנשום,  נשימה עמוקה, ככה, עוד אחת,
תירגעי, אולי עוד יהיה בסדר  הנה בא הבכי... סיגריה מעבירה
אותו, תפסיקי לנשום אולי עוד מישהוא יראה אותך.
תחשבי על משהוא טוב, תנסי...
אל תחשבי על כלום.
תפסיקי לחשוב זה מטריף אותך.
כל הלמה והאולי והתקווה הקלושה הזו שהיא הדבר היחיד שמפריד בין
ייאוש עמוק לבינך.
את משתגעת.
אתה בולע מים העולם מתערפל הידיים עדיין מנסות לשחות מעלה
מעלה, כמה שאתה עייף, כמה זמן אתה עוד חושב שתחזיק מעמד?
הדמעות לא נגמרות אף פעם הגיהינום ממלא אותך כל פעם מחדש
והאוקיינוס ישמח לספק לך כמה נוזלים שרק תרצה
הטירוף הזה ... אלוהים תעזור, אתה רוצה להפסיק לנסות, להפסיק
לשחות להפסיק להלחם באש ששורפת אותך אבל אתה לא יכול, הגוף
עושה את שלו לבד, משאיר אותך עוד קצת חי כדי שכול דקה שעוברת
תוכל להכאיב לך קצת יותר מהקודמת שעברה הרגע בייסורים.
מי אמר שהזמן מקל?
הוא מוסיף ייאוש על התקווה, עייפות על כוח הרצון - שחשב בהתחלה
שעוד אולי אפשר לצאת מזה.
מי אמר לך שאת חזקה ?
איך אפשר להסתכל עליך בלי לדעת שאת כבר מזמן לא חיה ?
לעבוד.
עכשיו להתרכז בעבודה לא לחשוב על כלום, עד שנגמר, עכשיו
הביתה, איך את שונאת את הבית ובכל זאת את לא יוצאת ממנו ואם
כבר יצאת כל מה שאת רוצה זה לחזור.
לאכול עכשיו.
צריך לאכול..... זה יותר מדי פעולות ... לקום, ללכת, להכין,
עדיף להישאר לשכב,
ממילא את לא רעבה, את לא רעבה כבר שבועות.
נהיה לך גוף סוף הדרך... ונשמה שמתבזבזת.
את רוצה ללכת לשירותים,
הראש מסתובב, תנשמי, תנשמי, תירגעי תפסיקי לרחם על עצמך
סיגריה, סגריה מעבירה את הבכי, תירגעי .
כמה עצוב לאמא עלייך...
את מתאמנת מול המראה על חיוך אמיתי,
אם תחייכי השמחה תבוא לבד,  
כמה שטויות שאנשים מדברים.
תקומי, תקומי את ילדה והחיים שלך לא נגמרו, מי האדיוט שאמר שזה
יעבור?
אתה מוותר
כמה שאני עייפה.