פרגמנטים של מישהו אחר, ניסיונות שלי להגיע לשם, איפה שאין עוד
מכל זה...
שומה על אדם הצמא לשיגעון להביט נכחו ביום גשום כאשר האדמה
רועשת ולהביא בחשבון את כל ברואי האל הנרטבים כעת תחת אותם
ענני סערה.
תנו מרזבים שאל תוכם אוכל להוריק את יגוני;
תנו לי מנעולים שבעזרתם אוכל לכלוא את חלומי;
תנו לי מוסיקה, צלילים אינסופיים;
תנו לי, מגיע לי.
אספתי את נעליי מהרצפה. שרוכיהן פרומים, סוליותיהן קרועות, ריח
מצחין של חיה עולה מהן.
מצאתי את מקטורני, צריך הייתי להזיז את אחד מהקרואים שהיה מוטל
במעין חצי עלפון בפתח חדר המבוא, מקטורני שימש לו ככיסוי. את
הרכב מצאתי מייבב על מדרגות הכניסה, מישהו השחית את מרכבתו
באישון ליל. 'לא נוכל לצאת הלילה, אדוני', אמר הוא בפנים
נפוחות מצער, 'ראה מה עשו אלה למרכבתי'. הנחתי ידי על כתפו
לאות הזדהות, נתתי לרגע אחד ולמחצית מהשני לעבור להם בשלווה
והמשכתי הלאה במעלה הרחוב. אילו הייתה יודעת, חשבתי. אילו רק
הייתה יודעת, והיא הרי חושבת שעדיין יושב אני אצל מינץ, מסב עם
מכריי על משקה אחרון...
זהו היום שאחרי. זהו היום שאחרי ותחושה נוראה של קץ מהבילה
ומעיבה על יום זה כשם שחלום הלילה שלפני מעיב על רגע ההתעוררות
באלפי פרטים מאיימים בדקותם...
כעת כל הצללים הנפחדים שלי מתחבאים כאן לרגלי השידה, מתכננים,
זוממים, מתלהמים...
זהו היום שאחרי, נעליי מחכות מצוחצחות ליד פתח הדלת.
לו הייתה לי כיפת שמיים אחת, שאליה אוכל לזעוק כי מאסתי בכל
זה;
לו היה לי רגע אחד, לו אוכל להקדיש את כולי;
ביכולתי להיות אלפי אנשים עבור אלפי אנשים,
אך נדמה כי אין ביכולתי להיות אני עבור עצמי.
עיני ירח.
והרי ידעתי את הדקה בה קראת לי מהחלום והנה אני מוצא כי אין
רוח המנשבת יותר בין מחוזותייך. מיהו הנושף כעת בעורף שמלותייך
ונותן לך להציג לפניו את תלי הארזים החיוורים שידעת
פעם איתי? מיהו זה, הרי מוכר לי יגונו כאשר אני מציץ מבעד
לחלונות חיוכך המתמיד ואני עיוור כמת, מוצא את ישועי בחיפושי
שווא אחר כל מה שאפשרת לי פעם.
כותב אני עוד פעם אחת. היום נסעתי די. הרחקתי עד למרגלות
ארמונך, מתוך אוושות של ערבים חמים, מבעד לחלונות דרכם אני
מביט בהבטחה עצומה לשוב אלייך.
מה כל אלה? האם זוהי שירה שאני מדביק על דלתך באישון ליל, כאשר
יודע אני כי ישנה את וחלונך החל כבר להדיף ניחוחות של חלומות
עגומים? האם ההזיה אחזה בי? תפסה בי בכוחה המהפנט וכעת...
אני מוצא עצמי מהלך אחורנית מול בתי מכרייך, זה מכבר אספתי את
כל השדים והם הצטרפו אלי בריקודי התהומי.
עיני ירח חוזרת בגדול.
רק תבואי הלילה.
רק תנשמי סימפוניות של אש
אל תוך אוזני המאדימה מציפייה
רק תעברי על פניי
בתוך כל ההמון הדהוי הזה
ותוכיחי אותי
על כל הבלותי
על כל טיפשותי
מי את?
בליל ירח, בליל שמח
אל תקשיבי לי יותר. | 