פתח לרגע את הצוהר ואל תוך התכלת הלבנה - שלח את היונה (מתי
כספי)


חשבתם שחתונה זה שלש - ארבע שעות של מסיבה עם מוזיקה והרבה
אוכל ? - טעיתם או שאתם נאיביים וחסרי ניסיון. המסיבה, היא רק
הפינאלה, השפיץ של הקרחון... ראשית לכל, קיים הקטע הנפשי של
התחבטות וההתלבטות (כל בן זוג בפני עצמו) שמוביל לשלב ההחלטה.
טכס החתונה עצמו הוא כבר השלב הטכני. פה מדובר על פרויקט שנמשך
מספר חודשים ומורכב ממספר רב של משימות שהצלחת כל אחת מהן
בנפרד, היא תנאי בל יעבור להצלחתו של כל האירוע.
לחילוניים, יש בדרך כלל חולשה בלתי מוסברת, לחשוב שאנשים
שמאובזרים כדתיים (מעיל, כיפה, טלית וכו'...) הם אנשים מאמינים
שאך בדבר השם ידבקו ושקר חס כי יעלה על לשונם. לכן קורה לא אחת
שהם מתאכזבים קשות.
פולי אינו מאלה שנוטלים סיכונים. הוא נוהג לחשב בזהירות כל צעד
שהוא עושה. זהירות יכולה להיחשב כשמו השני, כך גם אחריות. פולי
הססן בלתי נלאה שחוזר ושוקל מעשיו ללא הרף, בודק את כל
אפשרויות התוצאה ולא מתיר לספק אפשרות ולו הקטנה ביותר. כך
במעשיו בעבודה, כך גם בצבא. לא ניתן לתפוס אותו בלתי מוכן. כל
תפקיד שמילא בחייו, הוא תוצאה של אותו היסוס וחישוב מדוד.
מעניין, אבל יש לשיטה הזו אוהדים רבים שמעריכים מאד את הגישה
הכל כך לא ישראלית שלו.
פולי ועינת ביחד כבר אחת עשרה שנים. הם הכירו בבית הספר כשעינת
הייתה ביא' ופולי ביב'. שניהם בני אותה עיירה רחוקה שאינה מרבה
לפנק את תושביה באתרי בילוי רבים, למסתכל מרחוק, נראה אף -
שמדידת מדרכות, היא העיסוק החביב ביותר על בני המקום.  
פולי ועינת קבעו את מרכז חייהם בתל אביב. הוא סיים לא מזמן את
לימודיו במרכז הבין תחומי והיא עדיין לומדת שנה שלישית עיצוב
מוצר.
בעיירה הקטנה שבה כולם מכירים את כולם, מופגשים יום אחד חורפי,
ללא התראה, שני זוגות ההורים מוכי תימהון להכרות ראשונה, בה הם
מתבשרים תחילה שעינת בהריון מתקדם בלתי מתוכנן. כבר חודש -
מספרים השניים, הם בתהליך עיכול של העובדות. כעת, כבר לא ניתן
עוד לחכות - הולכים לחתונה.
מסתיים מפגש המשפחות, עוד בטרם עוכלו החדשות ומתחיל להתגלגל
תסריט מתח. ההריון כמו שעון חסר מעצורים, של פצצת זמן, מתקתק
ללא הרף. יש לשלוט באירועים, אחרת יפוג תקפם. מתחילה ריצה
בהולה על פי רשימת מטלות ארוכה שגורמת לפולי לחרוג מהתנהגותו
השגרתית. הפעם אין זמן להיסוסים ולחישובים זהירים. יש לפעול
במהירות לגבי כל הפרטים. הכל למעט דבר אחד - הצורך לרכוש
מכונית.
מכונית - זה דבר רציני. השקעה שאסור לזרוק בה את הכסף סתם.
צריך לשקול היטב, צריך לחפש, צריך לא למהר עד שבטוחים...
בקיצור, פולי מייגע את סביבתו הקרובה, חוקר ודורש, אך מכונית
אינו רוכש.
פצצת הזמן מתקתקת וגם הבטן של עינת הולכת ומקבלת צורה שמבליטה
את החטא המתוק. עכשיו צריך עוד להירשם ברבנות ולמצוא רב מחלן
ומבין. כך בעקבות סיפורי חברים מגיעים לעמותת "צהר" שתחת
הסיסמא "חלון בין עולמות", שמה לעצמה לערוך סדנאות לזוגות
צעירים ולקיים קשר בין החלק היהודי אורתודוכסי של העם לבין
החלק החילוני. רבניה הצעירים והנלהבים שמופיעים בחתונות,
קוצרים תהילה ונחשבים למלה האחרונה בקרב זוגות צעירים חילוניים
שמאסה נפשם ברבנות האורתודוכסית הקשוחה שניכסה לעצמה כל פרור
וניצן שמריח מדת ומכוח זה מנהלת את חיינו ללא פשרות.
לאחר תהליך רישום אינטרנטי קצר, נתקבלה בבית הזוג שיחת טלפון,
בה הציג את עצמו הדובר בעל הקול הנעים, כרב שנבחר על ידי
העמותה, לערוך את הנישואין. בנועם רב הוא ביקש מהזוג להגיע
לביתו לשיחה מקדימה. את כתובת הישוב לא מסר, רק אמר שהוא נמצא
בגוש לכיש והציע שכאשר יגיעו בני הזוג לקריית גת, יודיעו לו
פלפונית והוא ימסור להם הנחיות נוספות.
מסיבות שתיארנו למעלה, טרם הספיק פולי לרכוש מכונית ונאלץ
לשאול את רכב הוריו. אנו לא נתייגע בשלב הלוגיסטי המסובך של
שילוח מכונית מהדרום לת"א ונעבור ישר לביצוע. ביום המיועד,
בצהרים, יצאו השניים לביקור בבית הרב.
בצהריי היום, מקבל אביו של פולי, צלצול טלפון. "אבא, איפה זה
נגוהות?" האב לא ידע להשיב כי לא זכר שקיים ישוב בשם כזה בגוש
לכיש. הוא הפנה את פולי לעיין במפות שבתא הכפפות וחזר לעבודתו.
כחצי שעה לאחר מכן מצלצל שוב פולי אל אביו "אבא, אני חייב לדעת
איפה זה נגוהות. כבר עברנו שלושה מחסומים וזה נראה כאילו אנחנו
בשטחים". האב הריץ מספר טלפונים למכריו, אולם איש לא ידע היכן
נמצא היישוב הזה. לאחר שעברה עוד כשלשת רבעי השעה, התקשר האב
לבנו וקיבל תשובה שהצליחו להגיע למקום ונמצאים הם עכשיו בבית
הרב.
בשעות הערב, שוב התקשר האב אל בנו והסתבר שנגוהות כלל לא נמצא
באזור לכיש אלא סמוך ליישוב דהרייה שעל כביש באר שבע חברון -
עמוק בשטחים (טיפ אין דררד). פולי הכועס ספר שדבר בזעם רב עם
הרב על חוסר האחריות בכניסה ללב השטחים עם אישה בהריון וברכב
לא ממוגן. לדבריו, לא התרגש הרב הקדוש כלל ונראה יותר כמרוצה
על השלמת משימה כלשהי שנטל על עצמו. הזוג הצעיר, פגועים מהיחס
המזלזל לשלומם הביטחוני, ערכו בינם לבין עצמם, דיון מעמיק,
החליטו למחות בפני ארגון ה"צהר" על היחס ובקשו להחליף את הרב,
אך משם לא צמחה כל ישועה. התברר שהגוף המתון והחביב, התקשה
והפך לדבר אחר. לבסוף הוחלט לוותר על ישועה מהארגון האהוד
ומהרב המושיע שלו ולהתקשר עם רב אחר, אורתודוקסי כשר מן המימסד
הרבני המקובל.
לאחר כחודש ימים, נראה היה שפרשת הרב המתנחל דועכת וההכנות
לחתונה גברו והלכו. הסתיימה בחירת המנות, נעשתה התקשרות עם די
ג'יי מכובד והוזמנו צלמי וידיאו וסטילס. מי שבמסתרים, דוקא לא
שקט ונח כל הזמן הייתה בטנה של הכלה שהלכה ותפחה. מדי שבוע
נאלצה הכלה לבקר בחנות השמלות כדי לבצע התאמה מחודשת לשמלה
שהזמינה.

יום אחד ישב פולי עם הוריו וביקש מהם לבחור שירים מיוחדים שהם
אוהבים במיוחד. האב סיפר על חתונה של בני משפחה שנערכה לפני
זמן מה שבה היו הורי החתן חרשים וחלק גדול מהאורחים חרשים אף
הם. את הערב הנעים לא פחות ולא יותר מאשר הזמר ליאור נרקיס.
לכבודם של האורחים פגועי השמיעה, הוחלט להתקין באולם מערכות
הגברה מיוחדות שופעות דציבלים ובפתיחה מרבית. התוצאה הייתה
שרוב האורחים, כולל הבריאים, עברו לשוחח בשפת תנועות השפתיים,
כשמדי פעם מאבד האולם קהל כשמתחיל חלק ניכר מהאורחים לזלוג
החוצה ולהעלם.

טכס החתונה רב הרושם נפתח בארמון חלומות שנבנה בתחילת המאה
שעברה על ידי פקיד אנגלי גבוה לאהובתו. הבית המיוחד שופץ כמעין
מוזיאון לתקופה בה נבנה, והותאם במיוחד לצרכיי אירועים, שכן
באתר מרוחק ממקום יישוב. המוזמנים, בדרכם למקום הישיבה, עברו
דרך טרקליני הבית, בוחנים את החפצים והתמונות בדרכם לאוהל
המשתה.

הגיע זמן חופה.
הזוג הצעיר נעמד לפני החופה כשכל הורה משחק את תפקיד השושבין -
כשהם אמורים להתחיל בצעידה לכיוון החופה והרב. הכלה עם בטנה
המזדקרת בחודש השביעי תוך שהיא נשענת על שתי האמהות שאמורות
ללוות אותה, קפאה לפתע על מקומה כאילו ראתה רוח רפאים. האמהות
המבוהלות, החישו אותה למקום מבטחים והושיבו אותה על שרפרף קטן
עם כוס מים להשיב את רוחה. כששבה אליה רוחה, הסתבר לכולם שהכלה
ראתה מולה את הרב מנגוהות. לא דמיון, אלא דמות אמיתית חיה.
נראה, שהרב אוסף הצדקה לא רצה לוותר על שום מצווה והופיע אף
שלא נתבקש.
עם שוך המהומה, הוצב שוב הטור במסלולו המתוכנן, הפעם מול הרב
שנבחר שקיים את הטכס כדת וכדין והמהדרין יוסיפו אף לעילא
ולעילא.

הסתיים הקטע המסורתי והחל המשתה הגסטרונומי והמוסיקלי. מספרים
שהכלה לא רצתה להפסיד אף ריקוד והיא חוללה בחן רב למרות משקלה
המכובד.

גם אני הייתי שם,
יי"ש ושיכר שתיתי
ולהנאתי פיזזתי,
כי חתונה כזו
מזמן כבר לא ראיתי.

כשפותחו התמונות וסרטי הוידיאו, נתגלה שאת החתונה פקד אורח
סמוי שאיש לא הכיר. הוא רקד לבדו עם הכלה, נשא על גבו את החתן
פעם כפרש על סוס דוהר ופעם כשק קמח והופיע כמעט בכל התמונות
כשהוא מחייך בפה חרוז שיניים, לבוש במכנסיים מכווצים מתחת
לברכיים, עם גרביים לבנים, חולצת משי משובצת וכובע רחב שוליים.
איש מבני המשפחה לא זיהה אותו ואיש גם לא זכר אותו מן הטכס
עצמו. רק משחלפו עוד ימים רבים והתהיה עדיין לא פגה, עלתה מין
השערה, כחוט דקיק, שמא היה זה אליהו הנביא כבודו ועצמו שכיבד
את האורחים בנוכחותו, בזכות רב הפיוס הקדוש אוסף המצוות
מנגוהות טיהמנ"ע - שלא נח ולא שקט, על אף הסכנות האורבות סביב,
עד שצלחה  משימתו בידו - להביא תינוקות שנשבו לביקור בנחלת
אבותינו.

11/4/04-8/5/04
נכתב עבור סדנא 43 הזכורה לטוב, שהלכה לעולמה עוד בטרם
סיפורנו הושלם

טיהמנ"ע = טוב יישוב הארץ - מנפש עולל