לקינדרון

אני יושבת על כסא המחשב המרופד ומתנדנדת לי אנה ואנה, מסתובבת
כמו בקרוסלה. על המסך פרוש קובץ וורד ומלבד שורה אחת, לא כתובה
לי אף מילה נוספת. המוזה החליטה לסובב גבה כלפי תוך כדי ריצה
קלה והותרת שובל אבק ארוך.
לרוב, הסיפורים הארוטיים שלי נוזלים מאצבעותיי כמו ברוטולין
מבלוטותיו, אבל מאז ויש לי בן זוג קבוע, אבדה לי ההשראה. לא,
זה לא בגלל שהוא גרוע או בלתי מספק, ההפך אני מאוד נהנית איתו
ואיתו התחוור לי שאין סקס שישתווה לסקס המעושר באהבה.

החושך בחדר מתחיל להכאיב לעיניי והמסך הוא היחיד שמטיל אור
כלשהו בחדר. האצבעות מחלות לנוע באיטיות על המקשים והרגל שלי
מטפסת סמוך לצג ממש על השולחן. הדלת של החדר נפתחת וצללית
מוכרת חודרת לחדר באיטיות ונועלת אחריה. הדמות מתקרבת אליי
ובאה מאחוריי. אני עושה עצמי לא מבחינה בה.
"שלום חמודונת", הוא לוחש לי באוזן ומנשק את הצוואר.
"היי מותק", אני מחזירה ולא נשארת חייבת.
היד הימנית שלי נשלחת לאחור וחופנת את שיערו. אני מקרבת את
פניו אל פניי ומדביקה את פיו לשלי. לשון חמה ונעימה חודרת לפה
שלי ומלטפת את לשוני. אני מתחילה להרגיש בלי לרצות את הצמרמורת
הקטנה בין הרגליים.
בזמן האחרון הוא רק נוגע בי ואני כבר מאבדת את הראש לחלוטין.
היד הימנית מלטפת את צווארי ויורדת למפתחו ומשם מגיעה לשד
השמאלי וחופנת אותו בחוזקה. אני מתנשמת בפיו.
"את באה לישון? כבר מאוחר", שואל אותי בעיניים גדולות ופעורות.
אני יכולה לבלוע אותן מרוב מתיקות ולמצוץ את האישונים
החמודים.
"כן", אני נאנחת באכזבה.
אני שומרת את המשפט היחיד והיתום שלי בקובץ חדש ושומרת על
שולחן העבודה. מחרתיים כשאשוב לביתי, אבקש ממנו לשלוח לי את
הקובץ למייל ושם אוכל להמשיך אותו, אם כי אני מקווה שעד אז הוא
כבר יהיה גמור ומושלם.

אני מכבה את המחשב, מדליקה את מנורת הלילה הקטנה בקצה החדר
וצועדת אל המיטה הכפולה. אני נעמדת בסמוך אליה, מסירה את בגדיי
בזה אחר זה, נכנסת למיטה במערומיי ומשתחלת תחת השמיכה הכבדה.
אני אוהבת לישון עירומה, בייחוד בחורף תחת שמיכה חמה ומענגת
והכי אני אוהבת לישון כשיש מישהו להצטנף איתו.
"שלום לך...", אני מברכת אותו ואז נצמדת אליו כשגופי מקביל
לשלו. אני חשה בבוקסר שלו.
"אתה מכיר את חוקי המיטה!", אני גוערת בו.
"כן, הוד מעלתה", הוא אומר בעליצות ותוך רגע אחד מתעופף לו
בוקסר כחול מעוטר בברווזונים אל מעבר למיטה.
אנחנו נצמדים אחד לשני, עירומים. רגלי כמתוך הרגל נכרכת סביב
אגנו ומקרבת אותו לשלי. אני מעבירה יד לוטפת על אחורי הצוואר
שלו, אצבעותיי מסלסלות את תלתליו ואני נהנית לראות את עיניו
נעצמות ופיו נפער משל היה חתול מנגה למשעי. האצבע יורדת אל
הלחי המרובעת שלו, מגרדת את זיפי הזקן שסידר היום בבוקר למעני,
עוברת על השפתיים המלאות והחושניות שאינני יכולה להפסיק לטעום.
ובאמת, רק מלהביט בו חמוד כל כך מביט בי מתחת לשמיכה, בא לי
לצעוק מאושר. אני מקרבת אליו את פניי בשקט ורואה את עיניו
נעצמות אוטומטית. שפתיי מרפרפות בעדנה על שפתיו. הוא מפסק את
שפתיו ואני משחילה את לשוני כחוט בחרוז, נוגעת בלשון ובורחת.
לוטפת בסיבוב קל וחומקת. ידו מתחילה לרדת בגבי ומחליקה
בחושניות עד ישבני.
היא מתלבטת בין שתי הלחיים השמנמנות ואז חונה על הימנית. הוא
חופן אותה ומוחץ. אני נאנקת ואגני מתוך אינסטינקט נצמד לשלו.
"הולכים לישון, אה?", אני לוחשת לתוך פיו וידי גם מתחילה לסייר
על העולם המופלא שנקרא עכוז מדהים וקטן.

אני מתרחקת ממנו ומצווה עליו לשכב על הבטן. הוא הכין לי מראש
בקבוק מים וכוס זכוכית ללגום ממנה. הוא כבר מכיר את אורחותיי
ויודע שאני צמאה, בייחוד בזמן ואחרי הסקס. אני שותה מספר
לגימות ובפה לח אני מנשקת אותו, מעבירה ליקוק זריז על הלחי,
נשיקה עדינה על העפעף המופנה אליי ואז ליקוק מאורך על הצוואר.
משם אני מדרימה אל בין השכמות הגבריות והחלקות, מלקקת את הגב
המדהים והארוך הזה, מוצצת את המותניים הרכות ויוצרת לו איקים
זעירים במספר מקומות בגבו. אני מרחיקה מעט את פניי כדי לחזות
בפלא השמיני (יש לי חיבה עצומה לתחת גברי) ואז מעריצה אותו
בשפתיי, בשניי, באצבעותיי וציפורניי.
אני חורטת שבילים אדומים שטחיים בישבנו ועוברת לרגליים. הלשון
מחליקה ומרפאת ברוקי את השבילים ומגיעה עד לאחורי הברך.

הוא לא גונח כשאנחנו שוכבים. גם לא כשהוא גומר. שמתי לב שרוב
הגברים הם כאלו, לצערי. מידי פעם אם אני לא צועקת יותר מידי,
אני מצליחה לשמוע אותו מתנשף ולעיתים פולט איזו אנחה ואז אני
ממש נהנית.

הפעם, אני לא זקוקה לקולות הלקוחים מסרט פורנו גרמני, יש מספיק
שקט ואני מספיק קשובה לו, לגופו, בשביל להבחין כמה הוא נהנה.
זה מתחיל בהתנשפויות קלות וממשיך באנחות קלילות ובלתי מורגשות
כשלשוני מלקקת את הלחיים המוצקות.
אני מעבירה לשון בקצה חריץ ישבנו ואז לוקחת עוד טיפה למטה
ועולה איתה. אני ממשיכה לגרות את החריץ המדהים שלו. אני מתחילה
ללקק את ירכיו הפנימיות בהנאה גלויה כשלפתע שק האשכים שלו קורץ
לי. אני מריחה את ריחו האינטימי המיוחד שכבר התמכרתי לו ומלקקת
בקצה הלשון את הביצים. אני מרגישה איך הישבן שלו מתכווץ מעליי.
אני מניחה את ידיי על שתי הלחיים, מפסקת אותן ומלקקת אותו שם,
חשה בעור העדין והמתוק. רעדים עדינים כרפרוף נוצה מתחילים
לחלוף בתחתית אגנו.
אני מסובבת אותו על גבו ורואה את מבטו המרחף מהנאה. אני מפסקת
רגליו ומטביעה את איברו הזקור בפי, יונקת אותו כמו שיכור המוצא
מעיין בלתי נדלה של וודקה "אבסולוט" ומשתכר עם כל טעימה וכל
יניקה אם כי הטעם כבר שגור בפיו.  
עוד לפני שהוא שם לב, אני מתהפכת. ישבני מזדקר אל מול פניו.
הוא תופס אותו כניצול בים המוצא קרש הצלה ומלקק אותו. אני
רועדת מתשוקה בייחוד כשאני חשה לשון בודקת אותי קרוב יותר
ויותר אל קודש הקודשים. הוא מלקק אותי ליקוק מהיר ואני רוטטת
ברטט ארוך. אני מנסה להמשיך בעינוג ההדדי, אבל קשה לי כל כך
להתרכז בעינוג והתענגות בו זמנית, בייחוד כשאני מרגישה את
הלשון שלו חופרת בתוכי, את השפתיים טועמות אותי ואת האצבעות
הארוכות שלו מפסקות את ישבניי וציפורניו ננעצות בי.
הוא מבחין בקשיי, אוחז במותניי והופך אותי בקלילות על המיטה.
הוא שוכב מעליי, משתרע עליי במלוא אורכו ואני מתחילה כבר
להתנשף. איברו נוגע בקלילות באיברי ואגני רועד. הוא מחייך,
שוקט ואז נע עוד מעט. שוב הרעידה. שנינו צוחקים מתגובות הגוף
שלי.

הוא מנשק אותי, יד אחת חופנת את השד השמאלי שלי, משחקת בפטמה,
צובטת אותה בעדינות ואז בחוזקה. אני פולטת אנחה זעירה. הוא
מוחץ אותה פנימה בחוזקה וכל האגן שלי מרחף למעלה, מתנגש באגן
שלו שמצפה לי. הירכיים נפסקות  ואיברי נפער, מצפה לשלו. אני
רטובה, אבל עדיין לא מספיק. הפה מוצא את פטמתי בחשכה ויונק
ממנה כעולל היונק מדדי אמו בנואשות ורעבתנות בלתי פוסקת. היד
השניה משחקת בפטמה השניה, אוספת את השד ומשחקת בו. אני מתחילה
לנוע מתחתיו חסרת נוחות.

הלשון מחליקה מטה בבטן העגולה ואל עצמות האגן הבולטות
בחינניות. הוא מלקק סביבן, אחת הידיים מסרבות לנטוש את השד. כל
הגוף שלי הופך מתוח בצפייה הנואשת שיגיע  כבר למקום שמחכה לו
הכי הרבה בצורה הכי נואשת.
והוא, המניאק הקטן, משחק בי ומלקק ומנשק רק מסביב, מתקרב אבל
לא נוגע וכל פעם מחדש, נותן לי את התחושה, שהנה זה בא.
ופתאום קצה לשון שפיצית וארוכה נוגעת בקצה הדגדגן שלי ואני
ממריאה למעלה, הידיים שלי נשלחות לאחור, אל הכרית.
שקט. דממה. משב רוח קליל חולף בין רגליי ושוב הלשון החמקמקה
חולפת שם. אני פולטת קול חלוש ונושכת שפתיים. הוא נשכב בנוחות,
מרים את ישבני  ומניח כל לחי על כל כף יד, מגיש את אגני אל
שפתיו כמו שמגישים למלך על מגש את מטעמי השף היומיים.
הציפייה  גורמת לי לגסוס לאט לאט בייסורים והנה הוא מתחיל
לטעום וללקק ולאכול אותי עד כדי טריפה. הזיפים מגרדים את העור
העדין שלי, הסנטר שלו משפשף בי והשפתיים מרפרפות עם הלשון
שהופכת למסיבית יותר. אין לי מושג מה הוא בדיוק עושה שם, אבל
אני יודעת שהוא עושה עבודת לשון נפלאה ואגני וגניחותיי רק
מוכיחות את זה. אני מתחילה לנוע כמטורפת מצד לצד, הוא תופס
אותי בחוזקה ולא מניח לי ללכת. אני מרגישה פתאום גלים חולפים
בי ותחושת קרירות מוזרה חולפת בי למטה ומתפשטת למעלה ופתאום גל
חום פועם בתוכי ומתפשט כאדוות על המים וכל כך חם לי שאני מעיפה
מעצמי את שרידי השמיכה העבה שקודם לכן כל כך חיפשתי את חסותה.

אני מצליחה לצעוק כאילו רוצחים בי.
"תבוא אליי...", אני מתחננת.
אני כבר לא יכולה לשאת זאת יותר.
הוא מחייך ועולה לאט לאט למעלה. לשון נוגעת ומקפיצה אותי
ופתאום איבר זקור משתפשף ואני שוב נוגעת בצדק ובכל טבעותיו.
הוא מחבק אותי ונכנס לאט לאט ואני מרגישה איך שאני נרפאת
ומתרפה, מגיעה לגאולה שתגאל אותי מייסוריי ומהציפייה הכואבת של
לחוש אותו בתוכי. הוא חודר חזק יותר ומהר יותר ואני יורה
פקודות והנחיות, אבל הוא לא תמיד זקוק להן. הוא קורא אותי כמו
ספר פתוח, נוגע במילים, מגלגל בפיו את ההברות וטועם את
העיצורים שלי. אני שורטת אותו, תופסת את הישבן ודוחקת אותו
לעברי בציפייה הבלתי מציאותית שיחבור אליי חזק ועמוק כל כך, עד
שייבלע בתוכי ושנינו נהיה לאחד. אני מרימה את הרגליים ומניחה
על הכתפיים שלו, מותחת את הירכיים כמעט עד קצה גבול יכולתי
והוא חודר לתוכי עמוק יותר, כאילו יש לאיברו חיים, כאילו הוא
ישות נפרדת מהגבר שגוחן עליי. אני זורקת אותו לאחור, הוא
המום.
אני מנתרת עליו, יודעת שהוא כל כך אוהב את זה. אני מתיישבת על
האגן שלו, אגני מעט מורם. אני אוחזת באיבר הזקור ומנמיכה עצמי
עליו, משתדלת שלא יחליק החוצה. איזה עינוי הן הדקות המועטות
האלו כשהוא לא בתוכי. אני מתיישבת בחוזקה וצועקת, הוא ננעץ
בתוכי כמו יתד, ממלא אותי. אני מתחילה לנוע והוא תופס בי ומושך
אותי לעברו וזה כל כך חזק, כל כך מדהים, כל כך... מושלם.
"נשקי אותי..." הוא מבקש ואני יודעת שהאורגזמה קרבה ובאה.
אני מנשקת, ברצון אפילו, יונקת ממנו את נקטר האלים והוא ממוסס
ירכיי, ישבני ושדיי אל בין כפות ידיו. הוא לופת מותניי, מרים
אגנו, מרים אותי מעט ואז מושיב אותי בחוזקה ואני חשה בכניסה
החדה.
"ש...", הוא מבקש, "תהיי קצת יותר בשקט".
"אני לא יכולה", אני בקושי אומרת ואני ממשיכה לגנוח כאילו אין
אף אחד בעולם הזה (או בבית הזה...) מלבדנו.
אני מרחפת מעליו והוא שוב אוחז בי בחוזקה והופך אותי על המיטה.
אני שוב שרועה על גבי והוא מצליח לעשות זאת כשהוא עדיין מחובר
אליי.
דחיפה אחת, שניה, שלישית והידיים שלי נשלחות לאחור, מחבקות את
העמוד המרובע מבטון מאחוריי, נותנת לו להידחף אליי.
"תהיי בשקט", הוא מתחנן.
"אז תפסיק לעשות לי לצעוק...", אני לוחשת ושנינו צוחקים.
הוא חודר יותר מהר ויותר מהר ואני מרגישה אותו מזדעזע בתוכי
ושנינו אומרים כמה אנחנו אוהבים אחד את השני ומביטים בעיניים
ופתאום זה לא נראה כל כך בנאלי וכל כך קיטשי כמו שפעם חשבתי
שזה יכול להיות. זה נראה הכי טבעי בעולם. אני מרגישה אותו זורם
לתוכי ואני מתהדקת סביבו, רגליי מלופפות סביב רגליו המפוסקות
כחבל משורג.
הוא מתמוטט עליי ושנינו מתנשפים. אני רואה שתי עיניים נוצצות
בחשכה ואני יודעת שהחתולה שלו צפתה בנו כל הזמן.
"אני הולך להישטף", הוא אומר וזורק לי גליל נייר טואלט.
אני מנגבת את הירכיים הפנימיות הלחות ואת איברי והוא עוטף את
איברו המטפטף.
"אני גם באה", אני אומרת ומביטה בחביבות על כתם רטוב וקטן על
הסדין, זכר למעשה אהבה שהתרחש לפני שניות ספורות.

אנחנו נוטלים את החלוקים שלנו ונכנסים למקלחת.
אני זורקת אותם על מכסה האסלה הסגור (וידאתי כך. פעם אחת הייתי
כל כך עפוצה, ששמתי את המגבת על האסלה והיא הייתה פתוחה...).
"בואי איתי למקלחת", הוא מבקש.
"קודם תבדוק את המים... אין לי כל חשק להישרף או לקפוא", אני
מעירה.
"אה, אז שאני אסבול?", הוא שואל משועשע.
"בטח, אתה הגבר, זהו תפקידך להגן על הנסיכה שלך, זיוני", אני
אומרת לו בעיניים נוצצות.
הוא אוהב שאני קוראת לו ככה. בהתחלה, כשהמצאתי את הכינוי הלא
מאוד שכיח הזה, הוא היה נבוך, אולם אחר כך הוא התרגל. טוב, לא
הייתה לו ברירה...
אנחנו נכנסים למקלחת החמה ומרטיבים את עצמנו, לאחר שאנו סוגרים
את הוילון שמפריד בינינו לבין שאר העולם.
אנחנו מתחילים להרטיב במים נעימים את העור הלוהט והמזיע שלנו.
הוא חופן את לחיי ומביט בי, משפריץ עליי נשיקה רטובה בתוספת
קצף. אנחנו מסתבנים ומסבנים אחד את השני, מקפידים על כל פיסת
עור גלויה ונסתרת.

אנחנו שוטפים אחד את השני ויוצאים לחים מהמקלחת. אנחנו מתנגבים
ועומדים אחד מול השני, עטופים בחלוקים שלנו. החלוק שלי פתוח
מעט וחלק משדיי גלויים, כמו גם צומת רגליי. בהחלטה של רגע, אני
מעבירה יד על חזהו עד למטה, תופסת באיברו ומנשקת אותו עמוקות,
נצמדת אליו. אני חשה באיברו תופח וזה כל כך מגרה אותי שאני
כורעת על ברכיי, מסתירה עצמי תחת כנפות חלוקו  וחופנת אותו
בפי. אני מתרוממת ומביטה בעיניו.
"תדע לך שבחיים לא חשבתי אפילו לרדת לגבר על הברכיים. תמיד על
המיטה כשהוא שוכב או כשאני יושבת והוא עומד. זה נראה לי משפיל
מידי. איתך שום דבר לא נראה לי משפיל או מגעיל... זה רק מוכיח
לי כמה אני אוהבת ובוטחת בך...", אני אומרת לו.
הוא מחבק אותי: "ותדעי לך שאני מאוד מעריך את זה...".
אנחנו שוב מתנשקים והחלוקים מחליקים מטה בסערה. אני דוחפת אותו
לקיר ונוגעת בו כמו מכורה, כמו נרקומנית, כמהה לגוף שלו ולאהבה
שלו בלי גבולות, רעבה לו תמיד. הוא מתיישב על מכסה האסלה הסגור
ואני מתיישבת עליו, מחבקת אותו, נצמדת אליו. אני אוחזת יד אחת
סביב צווארו והשנייה תומכת בניאגרה.
אני רוכבת עליו ופתאום הוא מתרומם, אני עדיין כרוכה סביב אגנו,
כמעט מחליקה...
הוא מצמיד אותי לקיר בעוצמה וחודר אליי. הקיר קר בגב שלי והגוף
שלו כל כך חם, ניגוד המעביר אותי על דעתי.
"עכשיו את יכולה לצעוק...", הוא לוחש לי ואני צוחקת.
וזה מתפרץ ממני. הוא מתחיל להתעייף. אני יורדת למטה ונשכבת על
מחצלת הרגליים. הוא שוכב מעליי, נצמד אליי וכל האדים מחממים את
החדר הקטן והסגור. הוא מחליק לתוכי שוב ואני נועצת בו את
ציפורני ושניי.

רק לפני רבע שעה, טרם נכנסנו להתקלח,  ראיתי אותו עומד מול
המראה, הישבן שלו אדום וכמו בציור סוריאליסטי ראיתי את השריטות
שלי משורטטות על גופו כשייכות למכחולו של אומן, הצלקות הקטנות
טבועות בו כסימן שייכות. לא ידעתי שאני כזאת אלימה...
הוא אמר שלא אכפת לו אם זה באמצע סקס, זה משלהב אותו והוא לא
חש בכאב.
אני גונחת והוא נכנס אליי חזק יותר וחזק יותר ואני מתחננת
שיכנס בי בכל הכוח, שיפרק אותי עד שיכאב לי, שאני ארגיש אותו
בכל רמ"ח איבריי, עוטף אותי, חופן אותי, חלק ממני.  אני שומעת
אותו מתנשף ואני מביטה בו.
"אני אוהבת אותך כל כך...", אני לוחשת לו.
"גם אני, בייבי", הוא אומר.
הוא ממשיך לחדור אליי ואני יודעת שהוא מתקרב. אני מרכינה ראשי
בין כתפו לצווארו, מרגישה אותו מגן עליי, מכסה אותי ואז


אני בוהה במסך המחשב. אני לא מסוגלת להמשיך את הסיפור. הזיכרון
רץ בראשי כמו סרט, אני מתבלת אותו בקצת דמיון, בשברי אירועים
קודמים שמתחברים בפסיפס של חוויות ורגשות.
הסיפור הזה  שהתחלתי לכתוב, לעולם לא ייגמר. אני לא מסוגלת.
לא עכשיו, כשהסיפור שלנו נגמר...