גם אצבעותיי משחרות לחופש.
ראשי דווקא לארץ, וכך שנינו
מנדים דרכנו אל רציף הרכבות.

וגם הציפורים שסביב גופי הן אידאות שפרחו.

לעתים נתקפת זעם.
למה כך ולמה כך. ובעיקר -
מדוע איש לא אמר לי?

אני אנה מהעיירה ארק / שהיא קשת / בשפה של אנשים אחרים /
ואנשים אחרים חולמים בשפה זו / ואם היו נכנסים אל חלומותיי היו
נאבדים   ו נ ט ל א י ם  / כמו שחולמים מכונת כביסה מקולקלת.

יש לי סרגל ומחק וכל הכוונות בעולם.
אצבעותיי משחרות לחופש.

מתעוררת באמצע הלילה ממטענים שמשתחררים מעל ראשי
ושערי כולו קשרים ומחולות.

אתה נושם חלום שלא שייך לי [יודעת, לפי קצב
פעירת הפה] ואני אומרת לך : "יש לי אצבעות".

כשנפרוש יצוענו למחרת, אני אדגים בפנייך איך אני יכולה
לתפוס ולקרב ולגעת. ודאי אוכל אף לנגן על פסנתר,
אם רק ארצה.

רק ציפורניים
לעולם לא אגדל.