מה סיכויו של שוטף כלים פשוט עם מלצרית מהמדרגה הראשונה? בדיוק
כמו הסיכויים של צ'יוואוואה עם לבלדורית זהב, כמו קבצן רחוב
במכנסיים קרועים עם זקן ומעיל בלי כיסים עם אשה נעלה מהבורגנות
הגדולה. אלה הם סיכוייו של שוטף כלים שכמוני שעובד ארבע-עשרה
שעות עבודה כל יום מדי יום באולם ארועים לציבור הדתי לרוב
ולחילוני לפעמים בפרט. כל יום זה אותו דבר, שיגרה שיכולה להפוך
אדם בריא וישר שכל לכלב רחוב או להביא את האדם לבית לחולי נפש
כרוניים. הכל כבר מתוכנן מראש בשבילך על ידי האנשים מלמעלה,
תפקידך הוא רק לציית ולבצע, אם לא, אז אין לך שם מקום יותר,
כמו לכלב שמירה בלי שיניים אין יותר מקום במפעל ליצור ארגזים
בערד.
  כל יום עוברים בידך מאות תבניות אפיה הלוך ושוב ואינך יודעה
מתי יהיה להם סוף. כל תבנית עם הסיפור חיים משלה, עם פס קטן או
גדול על צידה או בלי פס בכלל, ועליך לשמור על הסדר בינם כי אם
לא אתם כבר יודעים מה קורה.
  כל יום עוברים בידך מאות סירים בם מבשלים השד יודעה מה
בשביל הבורגנות הגדולה ואת השאריות שנשארות נותנים לך כדי
שתפתח שרירים גדולים יותר בזמן שתנסה להוריד במשך חצי שעה את
שני הסנטימטרים של השמן המטוגן שנשארו, בעזרת ברזלית מסכנה
שאיתה אנשים רגילים מנקים את כפיות התה בבית. זה בדיוק כמו
שלקרצף מדרכה ברחוב הראשי עם מברשת שיניים לילדים ולחכות מתי
היא כבר תבריק.
  כל יום עוברים בידך ערמות והרים של תבניות פלסטיקים שכל
הזמן צריכים אותם בין אם זה בבוקר לפני פתיחת המקום ובין אם זה
בערב לאחר סיום יום העבודה. בין כל שטיפת סירים ותבניות עליך
להיות זריז מספיק בידיים כדי שכמו קוסם לנקות אותם תוך שניה
בשביל האנשים מלמעלה עם הפנים ש עוד מעט יתחילו להאדים. אם
אינך מספיק טוב בשביל זה, אתם כבר יודעים מה קורה.
  דבר אחד משמח בכל היום הוא שכל יום עוברים בידך שתי תבניות
פלסטיק עם קצפת שוקולד ווניל שמכין אלי הקונדיטור בשביל העוגות
הטעימות שלו לדעתי ולא טעימות לדעת שאר עובדי מטבח. אפילו אם
הוא מכין ומשאיר יותר ממה שהוא צריך, לי זה לא איכפת, לי זה
מחליף את כל הארוחות הגרועות בשמם הטוב, שנותנים לי לאכול
בזמני החופשי והקצר בזמן שאין עבודה. ארוחות שנכללות מכמה
סלטים רגילים שאוכלים בבית וחתיכת בשר עוף שכבר הספיקה להתקרר
במקרר מהבוקר. ומה עוד ניתן להגיד על רעבוני כשאני שם בצלחת
טונה ביחד עם פלפל ממולא וחרדי עם זקן עד לרצפה לוקח לי את
הצלחת בטענה המסורתית כי זה לא כשר. זהו אותו חרדי שמתעניין
תמיד מי מבשל את החצילים וכאשר הוא ראה אותי לראשונה פניו
נהפכו לפנים של חרדי כשהוא רואה מישהו אוכל חזיר ושותה חלב עם
סלט טונה ביחד. ישר שאל אותי אם אני יהודי או לא כי אם לא אתם
יודעים מה קורה. דקות רבות ניסיתי להסביר לו מה אני ומי אני
כדי לשמוע את המילה 'מצטער'. בכל פעם אחרת הייתי קם והולך
הביתה אבל כסף הוא עוד מרכיב חשוב בחיי שוטף כלים. לא סתם הוא
עובד יותר מחצי יום כל יום בעבודתו השחורה שלא תתואר. כמה כבר
אפשר להרוויח כשמשלמים מינימום ועוד מינימום של טירון. אז אתם
תגידו למה לי כזאת עבודה, אז אני אגיד כדי שאוכל לכתוב את
הבא...
  כמו שאמרתי, הסיכויים של שוטף כלים עם מלצרית בימינו הוא
מזערי, ואתם הבנתם כבר את הרעיון בכלליות, אך כמה חבל שזה רק
בכלליות ואינכם יכולים לראות את כל התמונה כמו שאני רואה כל
יום. זה כבר לא ימי  ויליאם סידני פורטר, בהם המלצרית היא
היצוג הישיר של הזנות במילה הרכה ושל העבודה במעמד הנמוך,
הימים בהם שוטף כלים נחשב לגבר גאה ומאצ'ו שמפרנס את עצמו
ומשפחתו על מנת להתקיים. זה לא אותם ימים של מלצרית רעבה ושוטף
כלים שרירי, לא זה לא.
  היום המציאות התהפכה על פיה, מאז שהאדם בכובע השחור השאיר
את המטריה בבית הקפה בכוונה כדי להפגש שוב עם המלצרית. כיום
מלצרית היא הבורגנות ממעלה, היופי האלוהי שלא ניתן לגעת בו כמו
בארון הקודש. היום היא דוגמנית על אמיתית שעוד לא חשבה על
קריירה בעולם ההלבשה אלה שצבע שערותיה השאיר לה רק ברירה הכי
אופטימלית והיא למלצר.
  שוטף הכלים של תחילת המאה, בעל הגוף היצוק לפי כל הקטגוריות
השרירים, אותו שוטף הכלים שהיה עומד על הרגליים תשעים ושתים
שעות בלי מנוחה ומנקה את השמן על המחבטים שהצטבר בשנתיים
האחרונות אינו קיים עוד, רוחו התעפפה ובמקומה באה רוח השוטף
האומלל שאין לו שום ברירה מלנקות את שאריות האוכל של הבורגנות
הגדולה, ושל מלצריות בפרט. ומה תמיד חסר למלצריות בחיים?
מלקחיים!
 כן! זה דבר שבלעדיו אין הן יכולות להתקיים, אפילו שאין לי
מושג למה הן צריכות מלקחיים בעבודתן הפשוטה להגיש אוכל לעשר
פיות רעבות. לא היה יום בעבודה שלי שלא היתה באה איזו מלצרית
ומתחילה בשקט רועש להפוך לי את המישטפה.
  אבל קודם יש לציין שלפניי עבדו שני רומנים ורוסי אחד שהגיעו
לארץ בדרך לא חוקית לגמרי כדי להרוויח כמה גרושים. שלושתם עבדו
בשטיפת כלים לסירוגין ואף אחד מהם לא ידע מילה בעברית, מה שיצר
כנראה סטיגמה במקום, שישראלים לא עובדים בעבודות כאלו, אלה רק
עובדים זרים, ושטיפת כלים היא כמו בניית בתים בשביל אותה
בורגנות.
  ויהיה יום בהיר אחד שבו היה ליקוי חמה, והגיעה מלצרית חדשה
למקום, מאוד יפה ומאוד לא דומה למלצריות האחרות (עדיין). ויהיה
ברית מילה לילד בן שמונה ימים באותו יום, ויבואו שלוש מאות איש
למקום לברך את האב ולתת "מתנות" לאמו, של הילד, המאושרת לא
פחות ברם לא יותר. ויהיה ערב ויתחיל "ניקוי שולחנות" של שלוש
מאות איש, ויאכלו עד המנה הראשונה, והנה... מלקחיים...
ומי באה לחפש מלקחיים אם לא המלצרית החדשה שלא דומה לאחרות כפי
שחשבתי וטעיתי. היא ניגשה אלי, מחייכת ומתחילה לעשות תנועות
מול פני עם האצבעות, האמצעית והמצביעה, כאילו היא גוזרת משהו,
בעת ובעונה אחת עם תנועות גוף פזורות לכל הכיוונים. בנוסף
לתנועות ריקוד החדש היא גם אומרת לי בקול רם כאילו שאני חירש -
יש...לך...מל...קח...ים?
ואני אמרתי בעברית הכי פשוטה ובורה שידעתי - ולמה כבודה
ועמיתיה זקוקות למלקחיים בשעה זו כל ערב מדי ערב? היא נעמדה שם
עם פה פעור עד שלא נתתי לה את כל המלקחיים הנקיות שהיו לי.
- אתה מדבר עברית?! היא זעקה בפתאומיות.
- כן באמת. אמרתי לה - כבר שמונה שנים.
ותאמינו לי, גם אחרי זה, אחרי שהיא סיפרה לכול המלצריות שאני
דובר עברית, יום למחרת באה המלצרית הראשית וביצעה את ריקוד
המלקחיים, ולריקוד זה הייתי נותן ציון עשר. למה? היא גם הראתה
לי איך נראים המלקחיים.