חוזרים הביתה מעוד בילוי על רחבת הריקודים.
יום שישי, 5 לפנות בוקר. אני מסתכל על השמיים השחורים והשקטים
במשך הנסיעה הביתה. בראש שלי מתחוללת סערה. איך יכול להיות
שהכל תמיד חוזר על עצמו.

הכרתי אותה בצבא, הבחורה הכי מדהימה שאני מכיר. ברגע הראשון
שהעיניים החומות שלי התמקדו עליה לבי נעצר. יש לה קסם כזה,
אותו אני לא יכול להסביר. הסתבר גם שממש כיף לדבר איתה והיא לא
רק מהבנות היפות הללו שברגע שהן פותחות את הפה אתה מבין שהן לא
מבינות. נהינו ידידים.

הידידות הזאת, ואני נשבע, לא התחלתי אותה עקב מה שאני הרגשתי
אליה, אלא אך ורק עקב הקשר הזה שקיים ביננו. לא משעמם לי איתה
לרגע. בשבתות כשהייתי בבית חשבתי רק על הרגע שאראה אותה ביום
ראשון בבסיס והיא תחייך לי את החיוך הזה שמשגע אותי. היא לא
ממש אהבה את יום ראשון בכלל. היא ,בניגוד גמור אלי, העבירה את
השבתות שלה עם החבר (ה בה' הידיעה, כמו שהמורה הייתה אומרת).

הידידות שלנו הייתה למעלה והייתה למטה, מהר מאוד הלב שלה הרגיש
שעוד מישהו מכוון אליו. הבעיה היחידה בלב זה, שאי אפשר לחלק
אותו. לב משדר פעימותיו אך ורק ללב אחר. הלב שלה, כל כולו היה
שייך לחבר, החבר.

חשבתי, אוי כמה חשבתי וכמה אני עדין חושב, מה היה קורה אם?
אם היא הייתה באה אלי ואומרת לי: "שמע, הבנתי שאני אוהבת
אותך," ואנחנו מתנשקים לאור הירח. הבעיה היחידה שאז התעוררתי
מהחלום, בחוץ סערת ברקים, בפנים חדר חשוך ואני לבד, במיטה. הוא
והיא עכשיו בטח מתכרבלים מתחת לפוך. כמה אני קינאתי בו, כמה
אני מקנא בו. הייתי מוכן לעשות הכל, אפילו למות, בשביל להיות
במקומו, שהיא תאהב אותי.
הם נפרדו, הוא לא יודע אם הוא אוהב אותה.

כמה אני רוצה שהיא תהיה שמחה, יותר משאני רוצה שהיא תאהב
אותי.
הגעתי למסקנה שאי אפשר לגרום לזה שבנאדם יתאהב בך, לא משנה כמה
אתה רוצה. אבל אני כן יכול לגרום לה לשוב ולהיות שמחה.
להגיע למסקנה הזו לקח לי הרבה זמן, הרבה כאבים וים של דמעות.
הם שוב ביחד, היא שמחה ואני לבד כמו תמיד.

היום יום שישי. נצא למסיבה ואולי נכיר בנות חדשות, ואכן יצא לי
להכיר, והן אפילו היו ממש יפות, אבל ברגע שזה התחיל להיות
לוחץ, התמונה היחידה שהייתה לי בראש הייתה החיוך שלה.
הפעימה היחידה שהייתה בלב שלי הייתה מכוונת אליה.
יצאתי מהמועדון, יושב בפינה חשוכה ומסתכל על כולם.
לוחש לעצמי "למה אני לא יכול לשכוח אותה? למה כל פעם שאני יוצא
זה אותו הדבר, הכל  חוזר  על  עצמו".