אני כל הזמן שואלת את עצמי מה עושים כשעצובים?
ואף פעם אני לא מקבלת תשובה חד משמעית.
בעיקר בגלל שאני אפילו לא יודעת למה אני עצובה.

אתה מכיר את הימים האלה שאתה פשוט קם עצוב?
אין סיבה מיוחדת.
ואתמול דווקא היית מאוד רענן ומאוד מאושר,
והיום פשוט קמת בלי מצב רוח.
כל מילה שניה שמישהו ניסה להגיד לך עצבנה אותך, כל דבר קטן
הכעיס אותך, ואתה אפילו לא יכול להסביר למה.

היום זה בהחלט יום אחד כזה בשבילי.
אין לי חשק לאף אחד, טוב אולי רק למישהו אחד.
אבל הוא... הוא בכלל לא שם לב.
הוא יכול לקבוע לבוא, ובדקה התשעים לבטל, וזה לא נראה כי זה
ממש מזיז לו.
אני שונאת את האנשים האלה.
לא משנה... אני עצובה עכשיו... זה לא הזמן להתמקד באנשים שאני
שונאת.
קמתי דווקא מאוחר היום, אז זה לא מחוסר שינה.
היום לא רבתי עם אף אחד.(חוץ מאמא, אבל זה כבר שגרה), אז זה לא
בגלל מריבה.
אז בגלל מה זה??????
אוף... אני מקווה לטובתך שאתה לא הרגשת/מרגיש/תרגיש את מה שאני
מרגישה עכשיו.
זו כזו תחושה מעצבנת.

טוב ברור שאני לא אצליח להבין,
אז אני שואלת אותך, מה עושים כשעצובים?