מילים פשוטות, חסרות כל משמעות.
זה הכל.... זה הכל... הכל...
האולם כמעט שומם והוא יושב, יושב דומם על אחד הכיסאות.
אבל הוא לא באמת שם, הלא כן?
זאת רק אשליה שלך.
ואיך תביני את העולם הזה, אם לא תתני למוחך לקחתך למקומות
רחוקים?
מהן בעצם המילים, אם לא חיבור מוזר של צלילים מוזרים וחסרי
תוכן?
והוא עדיין לא נע... אולי הוא עצמו אפילו לא יודע, שהוא סתם
פרי דמיונך.
חשבת שזה כבר לא יוכל להיות יותר קשה, ברגע שהתעוררת ומצאת את
עצמך בודדה, בחדרך, בכל לילה.
הוא כבר אינו ישוב לשם,לא יבין אותך, לא ייתן לך משמעות.
אולי סתם חשבת שהוא המשמעות, ניסית להמציא לעצמך קיום מאולתר,
ולמען האמת, גם לא שווה מביוחד.
אני רק שואלת אותך.
אם אלוהים לוקח אדם, האם חדל הוא מלהתקיים?
והרי לא חדל להתקיים בלבך...
בני אדם, בונים להם את המכונות ההרסניות האלו, בשנייה אחת, הם
נמחקים מהעולם, כאילו כלום.
ואז פתאום,
מילים פשוטות,
חסרות משמעות,
תופסות בתוכך חשיבות גדולה...
את ממשיכה להביט בו, הוא מתחיל להפנות את ראשו לכיוונך.
ואת סוגרת עיניים, לא מוכנה לשאת בזה, בכאב של לראות שוב את
חיוכו.
אבל הסרט מתחיל בקרוב, הוא נושא את שמך, מגלל את סיפור חייך.
לא, אל תבכי, אל תתני לטירוף לחדור אלייך.
רק מילים.
זה הכל... זה הכל... הכל...
מילים פשוטות, חסרות כל משמעות