פנים רבות מציצות אלי מן המראה
אך של מי המבט הקפוא שמסתכל עלי בחזרה?  
והוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר...

הלילה כבר עלה ועת לישון הגיעה
כמו בהזיה איני נרדם
ורק מחשבה על עולם יותר נפלא
מחזיקה אצלי את התקווה
הייאוש שמחלחל מביט בחזרה
בעיניו של הליצן המשתומם
והעגלה, ממנה כבר קפצתי,
לעולם אלי כבר לא תחזור.
ורק מילים שהיו ונשכחו
עדיין מציתות את הדמיון
והמנגינות שנשזרו אל תוך חיי
מעלות שוב את אותו שיר כאב
שחוזר ועולה ומעלה דמעה אחת ויחידה
שעל העין היא תקל אך הצער נמצא בתוך הלב.

חלום של המילים ופעימות בין השירים
וממאיר אליך אני חוזר
כי יפה שלי את, לצערי, תאלצי לבדך
עוד להמשיך להיגרר.
ומנגינה שונה על נשימה כבדה,
ממלים בשפה זרה
וכשהורוד שחור ומתחבא לו בחומה
מהעולם הוא את עצמו סוגר.
רק כסף מהמכונה אליה אני מוזמן
יכול עוד להשכיח את הניצוץ
של היהלום הכי לא שפוי שנמצא
ליד השער לזריחה הכי רחוקה
מבעד למילים כה כאובות
וגם מהן אני נפרד מהצד הכי אפל
של הירח
שמזמן אינו בוער

והנה מחדש מתחילים מהתחלה את השיר
שכבר מזמן הפך סיפור
ממנו רק קטעים של אזכורים נושנים
מעלים בי רגש לא ברור
ואולי דרך זה אני יכול שוב באמת
לחזור לגעת ברצון
ממנו רק המחשבה על כך שכל כך רע
יכולה אותי להביא לשיגעון
ורגע לעצור לפני שהשבירה חוזרת סתם כך
בי עוד להכות
דמעה בודדה חולמת על אדם שאותה
הוא שוב יוכל לבכות

לילה נוסף של מחשבה לא בהירה
ומנגינה של שניים בי עולה
כי לילה שקט עבר על כוחותינו
ולמרות זאת הדרך נגמרה
וחזרנו שוב אל נקודת ההתחלה
ואל מיטתו הרחבה
עליה הוא עוד יצחק אותה הלילה
והוא אחד העצובים בעיר...