...ושוב פעם זה קרה....למרות שבפעם האחרונה רשמתי 100 פעמים על
הלוח "זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב"
וכמובן...ששוב זה קרה.
והפעם?זה לא היה שונה משאר הפעמים...הפעם גם הייתי מודעת למה
שאני עושה ולא עשיתי את זה מדחף לא ידוע.
כשאני חושבת על זה, זה יותר מצער שאני כן מודעת לזה ולא עושה
שום דבר בנידון!
אז קרה לכם כבר פעם שהלכתם בצעדים איטיים מאוד שנראו כמו נצח
לשירותים...ובמקום להשתמש בו למטרתו המיועדת הרכנתם ברכים,
הורדתם ראש, דחפתם שתיי אצבעות לתוך הפה ובשניה כל הגוף שלכם
התרוקן?
הנשמה, הערכים, המחשבות, התשוקות, ההצלחות ,ההשגים, קווים
אדומים, כחולים צהובים, הכל נהפך להיות אפור ומה שנשאר זאת
דמעה קטנה התלויה על העיין הימינית וגם היא לא זולגת.
עד לא מזמן אחרי כל הטקס הזה היתה לי תחושה אלוהית אחרי
ש"התנקתי" מהכל.....רק שלא הבנתי שאת האלוהיות הזאת הרעל
הביא.
ועכשיו....אחרי זמן שעבר....החור בגוף שלי רק יותר ויותר
גדל...וכל פעם הוא נעשה פחות ופחות ורוד....
איך זה התחיל?
זה אף פעם לא באמת התחיל..אוליי רק בפעם ההיא...אחרי הארוחת
ערב הענקית הזאת בלוס אנג'לס...אחרי ההסתכלות המאוד מאוד
ממושכת במראה הענקית שהייתה לי בחדר...רחוק...כל כך רחוק
מהמציאות.
ואולי זה התחיל מהעיוורון שלי, מהחוסר איכפתיות כלפי עצמי,
וכלפי כל מילה שיוצאת מהפה של אחרים .
וזה לא נגמר...עדיין לא..רק פחות ופחות אבל עדיין אני מתרוקנת.
נעלמת למול רבבות אנשים שמפספסים את הכל.
ועכשיו אני עוד אחת מהסקרים השקריים האלה, אני עוד אחת שמנסה
להעלם, אני עוד שנכנסת לתוך החברה השפלה, עוד אחת שכל פעם
מתביישת, בוכה!
רק שלי...זה לא מצליח, עדין לא תופסת את העיקרון
וזה מה שמחזיר אותי לאותם הרגעים הארוכים בהליכה הכה קצרה
לשירותים השחורים.
אבל מהיום "זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב,
זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב,זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב,זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב,זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב,זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה
לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה
שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב, זה לא
יקרה שוב"
(וכמה שאני טועה) |
