כל הניקבות
בהן מסתתרת נפשי
מוצפות זה זמן מה
ונפשי
מתהלכת
נודדת
על קצות אצבעותיה
שלא לעורר
כאב ישן
מדדה לה כך
בנבכי גופי
האפלים
ממכאוב וזעם
שחומרי הלבנה
פסיכולוגים
ושכיות חמדה
לא ישנו
ונפשי
עדינה
מלכותית
מתערבבת לה
כך
בכל הזוהמה
במשקעי העבר
בצביטת ההווה
בתהום העתיד
ועדיין
היא
שלמה
לא נראה בה
אף לא סימן
לסביבתה
והבוהק הורדרד
המתעגל בפינות
גם בפינות
החשוכות ביותר
מזכיר לי
בוהק ורדרד אחר
שהודחק בכאוס
הנורא
בוהק הילדות
שאבדה
לבלי שוב.