השנאה להם בעיניים,
השנאה שלהם אלינו
אוכלים אותנו בתאבון אינסופי,
לא רוצים בקיומינו.
מקקים שחורים שנמחצים בעת דריכה
נעלמים מכל קיום, נעלמים מעל פני האדמה.
וילדים קטנים צווחים, ונשים נרצחות
ואבות כואבים וחיילים נחטפים.
ואנחנו נשארים פעורי פה,
לא יודעים מה לעשות
לכאוב, לצחוק,
לצעוק לעולם שיפסיק לעמוד מלכת
לצעוק צעקת כאב של הורים שכולים,
של אמהות כואבות ובוכות
שלא יודעות לאן בניהם נעלמו!
ופראי אדם
שלא יכולים להמשיך להתרוצץ לנו בין הרגליים
ופראי אדם
שאוכלים לבבות של אחרים
ופראי אדם. פראי אדם!

ואנחנו עם ילדים צווחים,
נשים נרצחות,
עם אבות כואבים
ועם חיילים חטופים.
ועם אלוהים אחד שעומד בשקט
וצופה מהצד כמו בסרט שלא נגמר...