עכשיו זה כבר לא אותו דבר.
אני לא רואה אותך ממטר, בן אדם.
עיניי כבר לא רואות ורוד כשאני מדברת איתך.
צר לי לומר לך, אתה עוד קטן בשביל להבין את אלה הדברים.
העובדה שאני יותר קטנה ממך לא מצביעה על זה שאתה יותר בוגר
ממני,ואתה צריך להפנים את זה טוב.

חשבתי על הסיטואציה שנוצרה,
כבר מזמן הבנתי שכל דבר שעשיתי כדי שנתקרב היה חסר תועלת.
אבל הייתי עיוורת-הרי לא סתם אומרים את זה על האבה.
לא הבחנתי בחצי השני של האופי שלך, ראיתי חצי אדם.
החיוכים והמבטים שלך השתלבו יופי עם ההתבגרות שלי.
זה תמיד קורה כך.
אבל זה עבר...עברתי שינויים, צברתי נסיון,
וזה מה שכל פעם בנה וימשיך לבנות אותי מחדש תמיד.
אם לא היית אתה אז היה מישהו אחר,
אז מה זה כלכך עקרוני?
אתה פרט שולי,
אתה פשוט לא ראוי לי.