אלדד סילבר / תמיד הספירה לאחור |
ושאל בקול מנושק
את מי אני אוהב?
היא שתקה, כי הבינה
הוא שתק כי שתקה
שתק משום שהבין את הבנתה.
הוא חיבק אותה, מאחור
ומבלי שיעז שתראה את עיניו
הבטיח לה את עצמו, לעולמים
אחר כך לוטף בה קו דמיוני
משער קו חוצה לאורך עמוד השידרה שהוא רק שלה
בעוד רגע היא תשיר לו במבט רך שזה נעים,
נעים לה להיות זוג אוהב בנדודים, אתה נעים.
(ורק ברקע הזמן שורף הכל לעזאזל, מדוע הם שמים לו?)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|