לפעמים אני רוצה להיות רחוקה מכאן... ממך...
רוצה להיות רחוקה מהזיכרון - מהפחד - מהכאב, בין ההתחלה לסוף
שם אני נמצאת במסע הארוך בחיי
ואז אתה הופעת ואותי סחפת נתתי לא נתתי אהבתי לא אהבתי, אמרתי
לא אמרתי באתי והלכתי וכך גם אתה ונשארנו שנינו ללא כל אחיזה
ומפה לשם עוד הופעת ומיד הלכת - ברחת כי בשתיקה שלי אמרתי
לך...
ופתאום הופעת שוב - בעצם ידעתי שתגיע וכ"כ רציתי אין לי מושג
למה בכלל... ואתה הופעת וכמעט לקחת ופתאום התעוררתי ומולי עמד
הדבר הכי מפחיד בעולם אותו הצד שלך שהתגלה - הצד התחמן, הרוצה
הצד הזה שהשאיר בי היום הרבה כאב ויחד איתו תחושות משונות של
איך למה מתי... הרי אני בסה"כ ילדה-אישה
וילדה אישה עושה רק מה שהיא רוצה
וילדה אישה אומרת
ילדה אישה בוכה
ילדה אישה צוחקת בשיכרון חושים
וכשמסביבה הכל מעורפל פתאום מופיעה נקודה אחת -
קטנה... גדולה... של אור וזהו פה נגמר החלום
ואז אתה הלכת עם רוחות הסערה
ואותי השארת חשופה
מעין זכוכית מראה
הכל רואים אותה והיא אינה רואה איש
פשוט קמת והלכת וכך עשית גם אני
ילדה אישה עכשיו הולכת ואומרת לך
שלום!