זהו מונולוג הבנוי בדרך של שירה. במונולוג זה יש התערבות של 2
צדדים באדם. הצד שרוצה לחלום כל הזמן, אך דווקא הוא מציאותי
יותר ומולו הצד הלא מציאותי שבורח מכל החיים ולוקח אותם
באדישות.
-- אשמח לקבל תגובות --

עכשיו אתה לבד...
בלי תקוות, בלי חלומות...
איך אתה יכול ככה לחיות?!
האם לפני מעשה ניסית פעם לחשוב?
האם הרגשת פעם מה זה לאהוב?

מה זה חשוב תקוות? חלומות? אהבות?
ולמה לחשוב כשזה מביא רק דאגות?!
סוף סוף אני לבד,
בלי לשמוע אף אחד!

לבד. זה באמת מה שאתה רוצה... לבד?!
אתה לא תשרוד ככה אף לא רגע אחד...
למה אתה חייב להיות מלא גאווה?
למה אין לך גם קצת אהבה?
עכשיו התעוררת לרגע אחד
ופתאום גילית שעכשיו אתה לבד...