הוא חוזר אליה כאיש אחר, באישיותו המרובה.
ונונה אישה קטנה והיא אוהבת גברים
שעירים וגאים שלא מתביישים
לגרד את הצביעות כמו קליפות לימון ותפוז
ולהפיק ריחות חמוצי תירוצים.
היא אוהבת שהם משקים אותה
השכם ביחסים הם מכניעים אותה
על מיטתה במאגיה לילית,
כזו שמחכה לנעוץ חנית לתוך ליבם,
עד שהם מפעפעים בשנאה ומכים אותה
בסרחון שחושף את האמיתות המכוערות
שבלהיות. איתם. היא אוהבת
להיעזב
.

לאחר שקמה מהמיטה נונה אוהבת להתלבש
בכיעור הבוקר על כיעור עברה, בחולצה הגדולה שלו.
זה מגוחך? אבל לא פחות מזה
היא אוהבת להנעיל את הקוף בעקבים
כמו שהוא אוהב להעמיד אותה, קטנה.
ולאפר אותו יפה בהבעות פנים הנענות
לשקרים המחייכים שלה.
כשהייתה ילדה לא היו לה בובות, ועכשיו היא
לומדת איך לדאוג למישהו אחר שאינו משיב חיבה.
היא משחקת עם עצמה היא חושבת לעצמה ובוכה
לעצמה היא מדמיינת איך זה לעשות חילופי תפקידים,
איך זה להיות הבובה נונה