נונה סוחטת וטועמת פגומה
אתרוגים במקום פירות אהבה.
כולם עומדים סביב לקידוש
וגם היא מוכנה.  
שמלתה מרופדת לילות לבנים,
נונה רוקדת תחתם שכורה.
גבוהה מכולם, מה שהיא רואה משם,
כל מה שאין אחרים יכולים.
רק כשנוגעים בה נראים ניצוצות גומתה,
ונונה יושבת משמשת דוגמא, ועל גופה
דוגמאות של ילדה תמה
ופניה? מחייכות.  
על השולחן ניכרות חמות הוכחות לזנותה.
בין רגליה נאפו נאפו פעמיים,
במטבח הזה הוא כבש את שדיה
ולש אותה בבצק הבית כמו שקי תפוחי אדמה,
הוא מעך ומעך,
עשה לו מטעמי פירה מתשוקה
חסרת גבולות.
ורשתות אלוהים נפרשות על עגמה
שריצדה בנחליה הזורמים כה רזים מגופה.
בשקט היא מפללת, מכסה את פנייה
וקוראת
למעט מנוחה.
נונה נוטפת מיצי החיים לא מפירות אהבה.