מאז ומתמיד, אפילו שהייתי ילדה קטנה ואימי הייתה אומרת לי
לנקות את החדר, הייתי דוחפת את כל הבלגן מתחת למיטה. נעליים,
ספרים, גרביים, בגדים ועוד. ביניהם הייה מצטבר אבק, הרים של
אבק, אבל לפחות מעל לפני השטח הכל הייה נקי למופת ומסודר,
ואימא הייתי מרוצה. אף אחד לא חשד שאני מחביאה את כל הלכלוך
שלי מתחת למיטה, ומה שלא רואים לא פוגע ולא מפריע. גם עכשיו
כשכבר התבגרתי קצת אני עדיין נוטה לנקות דברים אל מתחת למיטה.
מרוב הדברים שנעלמו לי שם אני כבר לא מסתכלת מה יש מתחת, רק
דוחפת, מעלימה וזורקת לשם עוד ועוד דברים.


באותו יום היו צריכים להגיע אליי אורחים. לא משהו רציני, רק
כמה חברים. התארגנתי במהירות, ולא הייה לי זמן לסדר את החדר,
אז כמובן שהפעלתי את הרגלי הישן ודחפתי מהר הכל מתחת למיטה, רק
שלפתע שמעתי צעקות.
"די כבר! ראבק! עוד נעל אחת ואני אכנס בך!".
בהתחלה לא הבנתי מאיפה בדיוק באות הצעקות. חשבתי אולי זה בא
מבחוץ או מהטלוויזיה, אז דחפתי עוד פיסת עיתון מתחת למיטה, ואז
זה קרה.


פיסות עיתונים, נעליים וגרביים התעופפו אליי ממתחת למיטה שלי.
התכופפתי לראות מה קרה, ושם היא ישבה לה. בין ערמות הלכלוך שלי
ישבה לה בחורה. היא הייתה בערך בגובה שלי, הייה לה בערך את
אותו השיער כמו לי, בערך את אותם העיניים, היא נראתה כמוני,
בערך.
"מההה?! איך נראה לך שאני אזרוק את הזבל שלי לבית שלך?!", היא
צעקה לכיווני באופן מרתיע ביותר.
"סליחה, אבל מי את? ומה את עושה מתחת למיטה שלי?", שאלתי.
"מזזזה? בואנה שאנ'לא אקום אליך!", היא הוסיפה לצעוק לכיווני.
"סליחה, אבל מי את, ואיך הגעת לפה...? בבקשה... תודה...
סליחה...", שאלתי שוב בקול רועד ומפוחד.
"אני גרה פה! מה נסגר עם כל הזבל הזה שאת זורקת לי לפה? בהתחלה
זה עוד הייה נסבל אבל עכשיו כבר אין לי מקום לזוז פה!", צעקה
עליי הבחורה.
"אבל ממתי את גרה פה... מתחת למיטה שלי?", שאלתי המומה.
"מאז ומתמיד...", ענתה אותה בחורה מוזרה ועצבנית. "אז איך זה
שמעולם לא ראיתי אותך, או שמעתי?", שאלתי.
"כי עד עכשיו יכולתי לסבול אותך!, עכשיו אין לי כבר מקום
לנשום! אני צריכה אוויר! אני יוצאת, תרשמי לי את ההודעות...",
אמרה ויצאה.
אני עדיין הייתי בהלם מוחלט "מאיפה לעזאזל היא הגיעה?!", שאלתי
את עצמי.


מה אני אגיד, החיים איתה לא היו פשוטים בכלל. היא צעקה הרבה,
והרעישה. היא אהבה לצעוק במיוחד בשעות אחה"צ כשנחתי, ושמעה
מוזיקה רועשת של מועדונים כזאת, באמצע הלילה.
כל יום היא הביאה בחור חדש אל מתחת למיטה שלי, וסילקה אותי
מהחדר.
היא נראתה ממש כמוני רק רעה יותר. כל מה שעשיתי או אמרתי היא
אמרה ועשתה ההיפך. היא שנאה אותי, וקראה לי חננה כל הזמן. היא
נהגה לצחוק עליי ולדבר אליי ממש בגסות. אני תמיד ניסיתי להיות
נחמדה ומנומסת אליה. האמת שקצת פחדתי ממנה, היא הייתה מפחידה
כזאת, עצבנית. היא גם קיללה הרבה.


יום אחד היא יצאה לאיזו מסיבה של אחד החברים שלה, הדי ג'יי או
הרקדן, לא ממש זכרתי. חשבתי אולי אני אעשה משהו נחמד בשבילה,
אולי אם אני אנקה את כל הלכלוך והזבל ממתחת למיטה שלי, יהיה לה
נוח יותר והיא תהייה פחות רעה אליי. אז התכופפתי למרגלות המיטה
שלי והתחלתי לשלוף משם דברים. בהתחלה שלפתי משם כמה זוגות
נעליים, ואז כמה גרביים מלוכלכות, וחולצות, דיסקים, מטריה אחת
שבורה, מחזיקי מפתחות, שקיות, עטים, ספרים, עיתונים וגושי אבק.
הברקתי וצחצחתי את הבית שלה. כל כך הייתי גאה בעצמי, אפילו
מצאתי שם כמה דברים שחשבתי שאיבדתי ממזמן. כשסיימתי שמחתי כל
כך, הייתי בטוחה שזה יעשה אותה מאושרת, ישבתי וחיכיתי לה כל
הלילה. בד"כ היא חוזרת בבקרים כשנגמרים המשקאות ומוזיקת
המועדונים שהיא כל כך אוהבת, אז ישבתי וחיכיתי.
והיא לא חזרה יותר.