8.4.04
נכתב בהשראת היוצרת המדהימה רימה שין... מומלצת בחום =]

זאת מין מעגליות שכזאת...
נולדים,
מתבגרים,
מזדקנים,
ואז מתים,
ואז שוב נולדים...
כאנשים חדשים.
ואז שוב חוזר על עצמו אותו התהליך,
נולדים,
מתבגרים,
מזדקנים,
מתים,
ושוב נולדים.
ובעצם מה קורה כשמתים?
איפה נעלמים הרגשות?
איפה נעלמות כל התלאות,
כל העצב,
כל השמחה,
כל הזיכרונות
הטובים יותר,
הטובים פחות?
להם אין מעגליות כמו שיש לחיים?
אז אולי בעצם אחריי הכל,
אין מעגליות?
אולי כשמתים אז זאת נקודת הסוף שלנו?
אין מעגליות,
יש רק סגירת תהליך.
כי בעצם אני זאת לא אני בלי המחשבות שלי,
בלי האמונות שלי,
בלי הפחדים שלי,
אז אולי בעצם החיים הם לא מעגליים?
אולי זה הולך ככה:
נולדים,
מתבגרים,
מזדקנים,
מתים,
נגמר?!
סוף!

ואם זה באמת ככה אז זה מפחיד